לב פתוח
לאה נאור
כְּשֶׁעַצְבוּת בַּלֵּב נוֹגַעַת
מַה עוֹשִׂים שִׁירִים יָפִים?
הֵם לֹא מִתְעַיְפִים אַף פַּעַם,
הֵם עָפִים, עָפִים, עָפִים.

צְלִיל חָלִיל, הֶמְיַת הָרוּחַ,
קוֹלוֹת שֶׁל יְלָדִים שָׁרִים.
אִם מוֹצְאִים הֵם לֵב פָּתוּחַ
נִכְנָסִים וְנִשְׁאָרִים.

מַה נוֹשְאִים הִם, מִי יוֹדֵעַ?
הֵם מְלֵאִים בְּאַהֲבָה,
מְחַפְּשִׂים הֵם לֵב שׁוֹמֵעַ
וְגַם אֹזֶן קַשׁוּבָה.

אִם תִּשְׁמוֹר עַל לֵב פָּתוּחַ,
אֶת אָזְנֶיךָ אִם תִּפְקַח,
שִׁיר יָפֶה יָעוּף אֵלֶיךָ
וְאוֹתוֹ כְּבָר לֹא תִּשְׁכַּח.