נשיר נא היום לרעינו.
לאה נאור
לזכרם של רועי רוטברג ויעקב (טומי) טוכמן, חברינו מקבוץ נחל-עוז שנרצחו בשדותינו על גבול רצועת עזה.
היום ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני חוזרת אל השיר שכתבתי לזכרם בשנת 1973 והושמע בחגיגות ה-20 לנחל עוז.
השיר מוצג בחדר הזיכרון בקיבוץ.

נָשִׁיר נָא הַיּוֹם לְרֵעֵינוּ
אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ עַד כָּאן,
כִּי לֹא נִגְמְרָה עוֹד דַּרְכֵּנוּ,
אֲבָל הִסְתַּיְמָה כְּבָר דַּרְכָּם.

אֲנַחְנוּ הִמְשַׁכְנוּ בַּדֶּרֶךְ,
וְהֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם.
הָאוֹר הַדּוֹלֵק פֹּה הָעֶרֶב,
דּוֹלֵק בַּעֲדָם.

יָפָה שְׁתִיקָתָם הַחוֹגֶגֶת,
הִנֵּה הִיא בְּרֹאש הַקְרוּאִים.
לָהֶם מְזַמֵר פֹּה הַשֶּׁקֶט
שִׁירִים נִפְלָאִים, נִפְלָאִים.

עַזָּה עַצְבוּתָם וְזוֹהֶרֵת,
גָּדוֹל, מַה גָּדוֹל הוּא חַגָּם.
הָאוֹר הַדּוֹלֵק פֹּה הָעֶרֶב,
דּוֹלֵק אוּלַי רַק בַּעֲדָם.