שיר זכרון
לאה נאור
השיר הזה נכתב לחג ה-20 של קיבוץ נחל עוז, לזכרם של חברינו טומי טוכמן ורועי רוטברג, שנרצחו בשדות הקיבוץ שלנו, על גבול רצועת עזה.

נַַזְכִּיר הַיּוֹם אֶת רֵעֵינוֻּ
אֲשֶׁר לֹא הִגִּיעוּ עַד כָּאן,
כִּי לֹא הִסְתַּיְמָה עוֹד דַּרְכֵּנוּ,
אֲבָל הִסְתַּיְמָה כְּבָר דַּרְכָּם.

אֲנַחְנוּ הִמְשַׁכְנוּ בַּדֶּרֶךְ,
וְהֵם נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם.
הָאוֹר הַדּוֹלֵק פֹּה הָעֶרֶב,
דּוֹלֵק אוּלַי רַק בַּעֲדָם.

יָפָה שְׁתִיקָתָם הַחוֹגֶגֶת,
הִנֵּה הִיא בְּרֹאש הַקְרוּאִים.
לָהֶם מְזַמֵר פֹּה הַשֶּׁקֶט
שִׁירִים נִפְלָאִים, נִפְלָאִים.

עַזָּה שִׂמְחָתָם וְזוֹהֶרֶת,
גָּדוֹל, מַה גָּדוֹל הוּא חַגָּם.
הָאוֹר הַדּוֹלֵק פֹּה הָעֶרֶב,
דּוֹלֵק אוּלַי רַק בַּעֲדָם.