יָמִינָה, שְׂמֹאלָה וְהָלְאָה וְכָאן
וְשָׁם וּבְכָל הַכִּוּוּנִים,
בְּכַף יָדְךָ וּמֵעַל לֶעָנָן
וְגַם בַּחוּץ וְגַם בִּפְנִים.

וְאִם תִּשְׁאַל אֵיפֹה הָאֹשֶׁר,
הַאִם בִּכְלָל אֵינֶנוּ אוֹ שֶׁ-
אוּלַי יֶשְׁנוֹ מֵעֵבֶר לַיָּם.
וְאִם תִּשְׁאַל אֵיפֹה הָאֹשֶׁר
אֲנִי אוֹמַר לְךָ בְּיֹשֶׁר,
הֲלֹא כֻּלָּם יוֹדְעִים, הִנֵּה הוּא שָׁם:

יָמִינָה, שְׂמֹאלָה וְהָלְאָה...
 

ואִם הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה,
לְאָןֵ אֵלֵךְ וַאֲבַקְשֶׁנָּהּ, תִּשְׁאַל,
אוּלַי מֵעֵבֶר לָהָר.
וְאִם הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה,
לְאָן אֵלֵךְ וַאֲבַקְשֶׁנָּהּ, תִּשְׁאַל,
אֲנִי אָשִׁיב וְכָךְ אוֹמַר:

יָמִינָה, שְׂמֹאלָה וְהָלְאָה...

וְאִם תִּשְׁאַל הֵיכָן הַפַּחַד,
וְהַתּוּגָה הַלֹּא נִשְׁכַּחַת אֵיפֹה,
וְאֵי מְקוֹם הַכְּאֵב.
וְאִם תִּשְׁאַל הֵיכָן הַפַּחַד,
וְהַתּוּגָה הַלֹּא נִשְׁכַּחַת הַזּוֹ,
אֲנִי אָשִׁיב בְּכָל הַלֵּב:

יָמִינָה, שְׂמֹאלָה וְהָלְאָה...

נגמרה מלחמת ההתשה, הייתה הפסקת אש  נולדה לנו יעל, אחות לנטע ואמיר, האושר והאהבה היו בכל מקום אבל עמוק בלב נשאר פחד, וזכרונות מלחמה. האושר והאהבה אמנם נמצאים בכל מקום אבל אינם שלמים, הפחד והכאב מחכים בפינה. ואני כתבתי את השיר הזה לעצמי. הוא נראה לי עצוב מדי.והכנסתי אותו למגרה. עוד לא החלטתי מה לעשות בו.

הידידות שלנו עם נחצ'ה נמשכה כל השנים האלה, אחרי שכתבנו ביחד את "זרעים של מסטיק" ואת "אנדנדינו" הקשר נמשך.  ובאחד הביקורים שלו אצלנו הוא שאל אותי אם יש לי איזה שיר חדש. ונתתי לו את השיר הזה. סמכתי עליו שהוא ידע לתת לו את המורכבות של האושר והכאב, ולהראות את המורכבות הזאת בלחן שלו. הוא לא הכזיב.

אליהו הכהן הזכור לטוב אמר פעם מנגינה נותנת לשיר כנפיים. כמה הוא צדק.
. 
נחצ'ה הביט בשיר, חייך  ואמר לי: טוב, . זה שיר בשביל חוה. וכך היה.
.הלחן והביצוע המצויין של חוה נתן לשיר כנפיים.
  לאחר כמה שנים זכה השיר לביצוע נוסף:  נחצ'ה ביחד עם בתו, הזמרת סי היימן.