עַל הַיָּם הַכָּחֹל שָׁטָה לָהּ סִירָה

לֹא פּוֹחֶדֶת מֵהָרוּחַ, וְגַם לֹא מִסְעָרָה.

לְאָן הִיא שָׁטָה? מִי יָגִיד לִי, מִי יֵדַע?

אֶל אִיֵּי הַפֶּלֶא, אֶל אִיֵּי הָאַגָּדָה.

מִי מַפְלִיג בַּסִירָה אֶל אִיֵּי הָאַגָּדָה?

דַּיָּג, וְאִתּוֹ בִּתּוֹ הַיְחִידָה,

הוּא הִבְטִיחַ לְבִתּוֹ הַקְטַנָה, הַחֲמוּדָה,

לְהַרְאוֹת לָהּ דָּג זָהָב מֵאִיֵּי הָאַגָּדָה.

וְהַיָּם מְנַדְנֵד אֶת הַסִירָה

וְשׁוֹמֵר עָלֶיהָ מִכָּל רע,

הַגַּלִּים עוֹלִים, הַגַּלִּים צְלוּלִים,

מַפְלִיגָה לָהּ סִירָה בַּמַּיִם הַכְּחוּלִים.

 

כָּךְ, בַּיָּם הַשָּׁקֵט, אוֹ בְּרוּחַ סְעָרָה,

מִתְנַדְנֶדֶת הַסִּירָה, עַקְשָׁנִית וּמְהִירָה,

וְהִיא שָׁטָה לְבַדָּה, קְטַנְטַנָּה בְּיָם הַתְּכֵלֶת,

אֶל אִיֵּי הָאַגָּדָה, אֶל אִיֵּי הַפֶּלֶא. 

                             

מֵרָחוֹק כְּבָר רוֹמֵז הָאִי הַנֶּעְלָם,

וּפִתְאֹם דָּג זָהָב קוֹפֵץ מִתּוֹךְ הַיָּם,

מְנַפְנֵף בַּזָּנָב, וְאוֹמֵר: "שָׁלוֹם יַלְדָּה,

אֲנִי דָּג הַזָּהָב מֶאִיֵּי הָאַגָּדָה."                        

וְהַיָּם מְנַדְנֵד אֶת הַסִירָה

כָּל הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

בַּגַּלִּים הַכְּחֻלִים וּבַקֶּצֶף הַלָבָן

מְלַוֶּה אֶת הַסִירָה דָּג זָּהָב קָטָן.

וְאִם גַּם אַתֶּם שְׂמֵחִים  עַכְשָׁו

זוֹ דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִדָּג הַזָּהָב.