תָּמִיד אוֹמְרִים לִי תִּשְׁתַּדְּלִי,

אַתְּ לא מִשְׁתַּדֶּלֶת דַי,

לִי נִדְמֶה שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת

קְצָת יוֹתֵר מִדַּי.

 

בְּצִיּוּר אֲנִי מְאד מִשְׁתַּדֶּלֶת

אֲבָל רִנָּה מַצְלִיחָה.

בְּהִתְעַמְלוּת אֲנִי מִשְׁתַּדֶּלֶת

קֶרֶן לא. הִיא לא צְרִיכָה.

 

אֲנִי מַצְלִיחָה דַּוְקָא בְּחִיבּוּרִים

וּבַזֶּה לֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי בִּכְלָל.

רִנָּה מִשְׁתַּדֶּלֶת כִּי זֶה קָשֶׁה לָהּ

לִי זֶה קַל.

 

מַשֶּׁהוּ כָּאן לֹא בְּסֵדֶר,

מִישֶׁהוּ טוֹעֶה בְּוַדָּאי.

אוּלַי בְּעֶצֶם הָיוּ צְרִיכִים לְהַגִּיד לִי

עֲשִׂי טוֹבָה וְאַל תִּשְׁתַּדְּלִי יוֹתֵר מִדַּי.