מִן הַבֹּקֶר כְּבָר הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁיִהְיֶה לִי יוֹם אָיוֹם,

מְעֻצְבֶּנֶת, מְעֻצְבֶּנֶת, מְעֻצְבֶּנֶת כָּל הַיּוֹם.

מְאַחֶרֶת, מְפוּזֶרֶת, וּבִכְלָל לא מַסְפִּיקָה

גַּם בָּרְחוֹב וְגַם בַּבַּיִת, בַּשֵּׁעוּר, בַּהַפְסָקָה.

 

אַל תְּדַבְּרוּ אֵלַי הַיּוֹם

אַל תִּתְקַרְבוּ אֵלַי הַיּוֹם.

מְעֻצְבֶּנֶת, מְעֻצְבֶּנֶת, מְעֻצְבֶּנֶת כָּל הַיּוֹם.

 

שֵׁעוּרים לא נִגְמָרִים וְכָל הַזְּמָן רַק מִבְחָנִים.

הַבָּנוֹת מְעַצְבְּנוֹת וְהַבָּנִים מְעַצְבְּנִים.

הַדִּיאֶטָה לֹא עוֹזֶרֶת, הַמִּשְׁקָל סְתָם מְשַׁקֵּר,

הוּא לא בָּא, אוּלַי חוֹלֶה, אֲבֶל אוּלַי הוּא מִתְפַּרְפֵּר.  

הִיא אָמְרָה שֶׁהוּא אָמַר שֶׁהִיא סִפְּרָה שֶׁהוּא חָשַׁב

בִּגְלַלִי אוֹ בִּגְלַלוֹ, אֲנִי לא אֶחְשׁוֹב עַל זֶה עַכְשָׁו.

מַה אִכְפַּת לִי? לא אִכְפַּת לִי. שֶׁיָגִידוּ. לָמָה לֹא?     

אִם אֲנִי קְצָת מְעֻצְבֶּנֶת זֶה בִּכְלָל לא בִּגְלַלוֹ.

 

חֲבֵרוֹת הֲכִי טוֹבוֹת וְלֹא נוֹתְנוֹת לְהַעֲתִיק.

עוֹד חוֹדְשַׁיִם יֵשׁ בּגְרוּת. גַּם לַמָּגֵן אֲנִי לא אַסְפּיק.

הַמּוֹרִים סְתָם נִטְפָּלִים כִּי לא הֵכַנְתִּי שֵׁעוּרִים

וְעוֹד אוֹמְרִים: הַנְּעוּרִים, הַנְעוּרִים מְאוּשָׁרִים!

 

אֵין לִי מַה לִלְבּוֹש הָעֶרֶב וְגַם אֵין עִם מִי לָצֵאת.

יֵשׁ לִי חֶדֶר מְבוּלְגָּן וְשׁוּם דָּבָר אֲנִי לא מוֹצֵאת. 

סוֹף כָּל סוֹף הָיָה לִי טֶסְטְ. הַטֶּסְטְ הָיָה אָסוֹן מַמַּשׁ

שֶׁהַיּוֹם כְּבָר יִגָּמֵר וְשֶׁיִהְיֶה לִי יוֹם חָדָש.