לא יוֹדַעַת מַה אִתִּי, הַלֵּב שֶׁלִּי שָׁבִיר

יֵשׁ לִי תָּמִיד וִכּוּחַ מַר עִם מֶזֶג הָאֲוִיר.

בְּכָל שָׁנָה, בַּסְּתָו, בּוֹרְחוֹת לִי כָּל הַצִּפּוֹרִים

הָעִיר גְּדוֹלָה עָלַי פִּתְאוֹם בְּכַמָה מִסְפָּרִים.

 

רָצִיתִי קְצָת לִצְחוֹק הַיּוֹם, אַך יֵשׁ לִי בְּעָיָה:

אֲפִילוּ הַבְּדִיחוֹת הַיּוֹם הֵן לא מַה שֶׁהָיַה.

הָרְגָעִים שֶׁלִּי בּוֹרְחִים וְאֵין מַה לַעֲשׂוֹת,

וְהַקְסָמִים הֲכִי טוֹבִים – טוֹבִים רַק עַד חֲצוֹת.

 

וּמִישֶׁהוּ בַּחוּץ נֶאֱנָח, חוֹרֵק בְּקוֹל.

זֶה שׁום דָּבָר. רַק הָעוֹלָם בְּסַך הַכּל

 

אַף פַּעַם לא הִבְטִיחוּ לִי בְּעֶצֶם גַּן וְרָדִים,

אֶת כָּל הַנַדְנֵדוֹת שֶׁלִּי תָּפְסוּ הַיְּלָדִים.

רַק לֵיצָנִים עוֹבְדִים הַיּוֹם. אָזְלוּ לִי הַמְּלָכִים,

גַּם בְּנֵי הַמֶּלֶך כְּבָר אָזְלוּ. אֵין סַנְדְּלֵי זְכוּכִית.

 

הַהַצָּגוֹת כֻּלָּן יוֹרְדוֹת, רַק הַמָּסָך נִשְׁאָר.

גַּם אִם הַיַּיִן הוּא מָתוֹק – נִשְׁאַר לִי טַעַם מָר.                                                              

כֻּלָּם הָלְכוּ. אֲנִי עוֹד לֹא גָּמַרְתִּי לְשַׂחֵק.

נִמְאַס לִי הָעוֹלָם הַזֶּה. רוֹצָה כַּדּוּר אַחֵר.