יֵשׁ לִי אוֹצָר

בְּתוֹךְ הַכַּר.

אֲני שׁוֹמֵר שָׁם אֶת כָּל הַשְׁאֵלוֹת

בִּשְׁבִיל מָחָר.

 

הַשְׁאֵלוֹת בָּאוֹת אֵלַי

בְּדִיוּק לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִרְדָם.

אֲנִי לוֹחֵשׁ אֶת הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלִּי לַכַּר,

וְעַד הַבּוֹקֶר הֵן מִתְחַמְמוֹת לָהֶן שָׁם.

 

כְּשֶׁאִמָּא מְסַדֶּרֶת אֶת הַמִּטָּה

הִיא תָּמִיד אוֹמֶרֶת לִי:

מַה יֵשׁ לְךָ בַּכָּר

וּמַה אִתְּךָ?

עוֹד לא רָאִיתִי כַּר מְקוּמָט וּמְפוּזָר

כְּמוֹ הַכַּר שֶׁלְּךָ.

 

אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת עַצְמי

כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר.

אַחַר כָּךְ אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָה

אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁאֲנִי נִזְכָּר.

וְאִם יֵשׁ שְׁאֵלָה שֶׁשָׁכַחְתִּי בַּכַּר

הִיא מִתְאַוְרֶרֶת לָהּ בֵּינְתַיִם בַּמִרְפֶּסֶת,

אוּלַי אֶזְכּוֹר אוֹתָה מָחָר.