הַדָּבָר הֲכִי נוֹרָא שֶׁקָרָה לִי מֵעוֹדִי

זֶה שֶׁנוֹלַדְתִּי לְבַדִּי.

אִם אָחִי שֶׁבַּמַּרְאָה הָיָה יוֹצֵא אֵלַי מִשָׁם

זֶה הָיָה מַמָּש מוּשְׁלָם.

 

אָז הָיִיתִי, תִּתְפַּלְאוּ, גַּם הוֹלֵךְ וְגַם חוֹזֵר

וְהָיִיתִי מִתְפַּעֵל מִכָּל מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר,

וְהָיִיתִי מְשַׁגְּעִים אֶת הַיְּלָדִים וְהַמוֹרָה,

וְגוֹמְרִים אֶת הַחֶשְׁבּוֹן עִם חַיִים-שְׁנַיִים הַנּוֹרָא.

וְהָיִיתִי מְקַבְּלִים שְׁתֵּי עוּגוֹת שֶׁל תַּפּוּחִים

אִם הָיִיתִי שְׁנֵי אַחִים.

 

וְהָיִיתִי מַגִּיעִים עַד לְעֵץ הַשְׁזִיפִים,

וַאֲנִי הָיִיתִי הוּא כְּשֶׁהָיִינו מִתְחַלְפִים.

וְהָיִיתִי  בַּשִׁעוּר וְגַם עַל עֵץ הַתַּפּוּחִים

אִםּ הָיִיתִי שְׁנֵי אַחִים.

לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב: יוּ וְיַה מַה שֶׁהָיָה

אִם הָיִיתִי שְׁלִישִׁיָּה.