לִי הָיָה מוֹרֶה גָּרוּעַ, לא כְּמוֹ שֶׁלָכֶם עַכְשָׁו

קָרְאוּ לוֹ מִיסְטֶר אַנְסְווֹרְטְ וְהִסְטוֹרְיָה הוּא אָהַב.

אִם לא יָדַעְנוּ תַּאֲרִיךְ שֶׁל אֵיזֶה מְאוֹרָע

מָשַׁךְ בָּאוֹזֶן. אוֹי, פָּחַדְנוּ, זֶה כָּאַב נוֹרָא.

הוּא תָּפַס, מָשַׁך, סוֹבֵב פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלוֹש

עַד שֶׁהָאוֹזֶן נֶעֱקְרָה לְגַמְרֵי מֵהָרֹאש.

חַסְרֵי הָאוֹזֶן בַּכִּתָּה הָיוּ אוּלַי שְׁמוֹנָה.

הֵם שָׁכְחוּ תַּאֲרִיכִים: הַיּוֹם אוֹ הַשָּׁנָה.

אָז בּוֹאוּ נְהַלֵּל אֶת מוֹרֵיכֶם הַנִּפְלָאִים

טוֹבִים וּמִתְחַשְׁבִים בָּכֶם. מַמָּש אְלוֹהִיִּים.