עִם הַשְׁכָּמָה, לְרַגְלֵי הַסֶּנְטְ פּוֹל

בָּאָה הָאִשָּׁה הַזְקֵנָה,

וְכָל יוֹם, כְּדַרְכָּה, קוֹרְאָה הִיא בְּקוֹל:

קְנוּ, אָנָּא קְנוּ זֵרְעוֹנַי.

 

תְּנוּ אוֹכֶל לַיּוֹנִים, תּהְיוּ אוֹהֲבִים,

תְּנוּ וְיִשְׂמַח לְבַבְכֶם.

הַקֵּן כּה רֵיק הוּא, גוֹזָלַי רְעֵבִים

כּה מְעַט הוּא הַמְּחִיר בִּשְׁבִילְכֶם.

 

זֵרְעוֹנֵים

פֶּנִי בִּלְבַד

פֶּנִי, פֶּנִי, פֶּנִי אֶחָד.

 

הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ קְדוֹשִׁים וּשְׁלִיחִים שָׁם

צוֹפִים בָּאִשָׁה הַטוֹבָה.

קָשֶׁה זאת לִרְאוֹת, אֲבָל הֵם מְחַיְכִים שָׁם

אֶל מִי שֶׁמְגַלֶּה אַהֲבָה.

 

כּה פָּשׁוּט, מוּעָט הוּא שִׂיחָהּ

שֱׁמַע לָהּ, שְׁמַע לָהּ, קוֹרֵאת הִיא לְךּ:

 

זֵרְעוֹנֵים

פֶּנִי בִּלְבַד

פֶּנִי, פֶּנִי, פֶּנִי אֶחָד.

 

 

(זֵרְעוֹנִים, קְנוּ זֵרְעוֹנִים

וּמִסְבִיבָה עָפוֹת הַיּוֹנִים.)