הִיא כָּבר מוּכָנָה.  הִיא יוֹצֵאת הָעֶרֶב,

מְאוּפֶּרֶת, מְסוּדֶרֶת,  מְאוּשֶׁרֶת,

נִשְׁעֶנֶת עַל הַקִּיר הֲכִי קָרוֹב,

מְצַפָּה וּמְקַוָּה לְטוֹב.

 

אֵלֶה הַיָּמִים הֲכִי יָפִים שֶׁלָּה,

וְהֵם עוֹבְרִים כָּל כָּך מַהֵר.

חֲבָל עַל כָּל דַּקָה,

כְּדַאי לְהִזָּהֵר.

 

מִמַּבָּטִים גְּנוּבִים הִיא מְקִימָה לוֹ גֶּשֶׁר,

שֶׁיִסְתַּכֵּל, שֶׁלֹא יַחְשׁוֹשׁ לָגֶשֶׁת.

וְהוּא נִיגָשׁ. אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַגֵּעַ,

אֶל זוֹ שֶׁלְיָדָה וְלֹא אֵלֶיהָ.

 

הִיא מַבִּיטָה אֶל הָרוֹקְדִים וּמְחַיֶּכֶת

הוּא עוֹד יַזְמִין אוֹתָה,  עוֹד לֹא כְּדַאי לָלֶכֶת,

הַמַּנְגִינָה סוֹחֶפֶת, הָרִקוּד סוֹעֵר,

אִם לֹא יָבוֹא, אוּלַי יָבוֹא אַחֵר.

 

מַזָּל שֶׁיֵשׁ לָהּ קִיר, אוּלַי הָיְתָה נוֹפֶלֶת,

כְּדַאי לְהִישָׁעֵן בְּמַצָבִים כָּאֵלֶה,

גַּם הִיא הָיְתָה בּוֹחֶרֶת לִפְעָמִים

לְהִישָׁעֵן עַל גּוּף  יוֹתֵר חַמִּים.

 

יוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא יִהְיֶה אַחֵר,

הִיא תִּתְלַבֵּשׁ, הִיא תִּתְגַּנְדֵר הִיא תִּתְאַפֵּר.

הִיא תֵּירָאֶה כְּמוֹ פֶּרַח נֶהְדָּר.

בְּיוֹם שִׁשִּׁי הַבָּא יָבוֹא פַּרְפָּר.