הַלְּבָנָה עֲיֵפָה? הִיא נִרְאֵית לִי חִוֶּרֶת
מְכוּסָה הִנּוּמַת עֲרָפֶל דַּקָּה.

אֶת כָּל הַשָׁמַיִם חוֹצָה וְעוֹבֶרֶת
לֹא נָחָה אֲפִילוּ דַּקָה.

 

לִפְנֵי שֶׁהַלַיְלָה יוֹרֵד אֵלֶיהָ

הִיא יָפָה: לְבָנָה - לְבָנָה.

כְּשֶׁהַשַׁחַר עוֹלֶה, אוֹר הַיּוֹם נוֹגֵהַ,

הִיא דוֹהָה... וְדוֹהָה...

וְאֵינָהּ.