הָיָה יֶלֶד שׁוֹבָב

שֶׁרָצָה לְבָרֵר

מַה הַמַּצָּב

בְּמָקוֹם אַחֵר.
 

הוּא בָּרַח מִן הַבַּיִת,
עוֹרֵר מְהוּמָה,

וְרָאָה שֶׁגַּם שָׁם
הָאֲדָמָה הִיא חוּמָה.

גַּם שָׁם יֵשׁ זְבוּבִים

וְיֵשׁ פַּרְפָּרִים.

יֵש שִׁירִים שְׁקֵטִים
וְשִׁירִים סוֹעֲרִים.

הַצִּימוּקִים
גַּם שָׁם מְתוּקִים
הַתַּפּוּחִים אֲדוּמִים
לִפְעָמִים יְרוּקִים

אֲנָשִׁים מִתְרַגְשִים,
לִפְעָמִים צוֹחֲקִים.

 

הַיְּלָדִים נֶחְמָדִים

הַיְּלָדוֹת נֶחְמָדוֹת.

הַשָּׁמַיִם כְּחוּלִים

הַשְּׁקִיעוֹת הֵן וְרוּדוֹת.           

הַכַּדּוּר הוּא עָגוֹל

וְהַבַּיִת רָבוּעַ.

הַשָּׁבוּעַ נִמְשָׁךְ
כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, שָׁבוּעַ.

 

הַגֶּזָע הוּא חוּם

וְיָרוֹק הֶעָלֶה

הוּא חָשַׁב,  וְחָשָׁב
וּמְאֹד הִתְפַּלֵא.

הוּא מְאֹד הִתְפַּלֵּא

כְּשֶׁחָשַׁב וְחָשַׁב.

וְהוּא עוֹד מִתְפַּלֵא
וְחוֹשֵׁב עַד עַכְשָׁיו.