כָּרְתוּ אֶת הָאֹרֶן

מילים:   לאה נאור

כָּרְתוּ אֶת הָאֹרֶן
הוּא הִפְרִיעַ לַשְׁכֵנִים
הוּא נִכְנָס לָהֶם לְתוֹך הַחֲלוֹנוֹת.
אֵין תִּקְוָה לָאֱרָנִים
כְּשֶׁהַשְּׁכֵנִים מִתְלּוֹנְנִים
וְאֵין תִּקְוָה כְּשֶּהַשְׁכֵנוֹת מִתְלוֹנְנוֹת.

כָּרְתוּ אֶת הָאֹרֶן,
עָבְדוּ שָׁם כָּל הַיּוֹם
נִסְּרוּ אֶת הָעֲנָפִים הֲכִי גְּדוֹלִים.
סִדְּרוּ בְּשׁוּרוֹת
מְסֻדָּרוֹת אֶת הַקּוֹרוֹת
וְלַיְּלָדִים הָיוּ הֲמון אִצְטְרוּבָּלִים.

עַכְשָׁו הֵם מְרוּצִים,
זֶה מַה שֶׁהֵם רוֹצִים.
הַצִּפּוֹרִים לֹא מַפְרִיעוֹת לָהֶם לִישׁוֹן,
וְאֲין שׁוּם עֲנָפִים
עִם רֵיחוֹת מְטוֹרָפִים
וְשׁוּם דָּבָר,
לא, שׁוּם דָּבָר אֵין בַּחַלּוֹן.

 


בחזרה לשירי גינה »