עֵץ שָׁקֵד אֶחָד

עָמַד לְבַד בַּצַּד

וְחָשַׁב לוֹ מַה יִהְיֶה וּמַה הָיָה

וְאֵיךְ קוֹרְאִים לוֹ: שָׁקֵד אוֹ שְׁקֵדִיָּה?

 

הָיָה אָז חוֹרֶף קַר

הַגֶּשֶׁם לא נִגְמַר,

פִּתְאוֹם הַשֶׁמֶשׁ נִרְאֲתָה מִבֵּין הָעֲנָנִים,

עַל עֲנָפָיו פִּתְאוֹם פָּרְחוּ פְּרָחָיו הַלְבָנִים.

 

אָז כָּל יַלְדֵי הַגַּן

יָעֵל, נוּרִית וְדָן,

רָקְדוּ וְשָׁרוּ לוֹ שֶׁשֶּׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת

וְשָׁהַשְּׁקֵדִיָּה, הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרַחַת.

 

אָז עֵץ שָׁקֵד נֶחְמָד

הֵבִין הַכּל מִיָּד:

בְּעֶצֶם שְׁמוֹ שָׁקֵד. וְכָךְ תָּמִיד הָיָה,

אֲבָל מֶי שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ קוֹרֵא לוֹ שְׁקֵדִיָּה.