לִפְעָמִים, כְּשֶׁאֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְבַד
אָז יֵשׁ לִי מִשְׂחָק מְיֻחָד:
חוֹלֶמֶת אֲנִי בְּעֵינַיִם סְגוּרוֹת
וּדְבָרִים נִפְלָאִים מַתְחִילִים לִקְרוֹת.

אֶתְמוֹל, לְמָשָׁל, בָּרְחוֹב שֶׁמִּמוּל
הִתְפּוֹצֵץ הַצִּנּוֹר וְהָיָה מַבּוּל,
וּבָאוּ הֲמוֹן יְלָדִים,
עִם סִירוֹת וּדְלָיִים וְכַדִים,
וַאֲנִי עִם גַּלְגָּל הַצָּלָה,
וְהָיְתָה הַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה.

הָיָה לִי מַזָּל וְאַף מְבֻגָּר
בִּכְלָל לֹא רָאָה שֶׁצִנּוֹר נִשְׁבָּר,
וְאִישׁ לֹא תִקֵּן מֵעוֹלָם,
וְהָרְחוֹב נֶהְפַּךְ לְיָם,
וְשַׁטְנוּ מַהֵר בְּסִירוֹת
לַהֲמוֹן אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת.

לִפְעָמִים זֶה נִפְלָא לָשֶׁבֶת לְבַד
וּלְשַׂחֵק בַּמִּשְׁחָק הַמְּיֻחָד.
וּפַעַם, כְּשֶׁאֵין לָכֶם מַה לַעֲשׂוֹת,
אִם תִּרְצוּ – גַּם אַתֶּם יְכוֹלִים לְנַסוֹת.