נוצת הפלאים
מתוך הספר "אבא בן כמה היית כשהיית ילד"

מילים:   לאה נאור לפי אגדת עם
לחן:   מוני אמריליו
ביצוע:   תוה אלברשטיין

 מֵעֵבֶר לַיָּם וְלִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים
כְּשֶׁכָּל הַדְּבָרִים עוֹד הָיוּ יוֹתֵר קְטַנִּים,
בִּמְקוֹם לְדַבֵּר עוֹד הָיוּ כֻּלָּם שָׁרִים,
הָיוּ יְלָדִים שֶׁפִּטְפְּטוּ עִם צִפֳּרִים.

אָז יֶלֶד אֶחָד שֶׁהָיָה קָטָן נוֹרָא,
יָשַׁב לוֹ עַל עֵץ וּפִטְפֵּט עִם דְּרוֹרָה.
הוּא הֵבִיא לָהּ פֵּרוּר שֶׁל עוּגָה בְּמַתָּנָה,
וְהִיא נָתְנָה לוֹ נוֹצָה כָּזֹאת קְטַנָּה.

הָיְתָה זֹאת בְּעֶצֶם נוֹצָה שֶׁל פְּלָאִים
שֶׁיָּדְעָה לְנַגֵּן שִׁירִים נִפְלָאִים.
אוֹמְרִים שֶׁכָּל מִי שֶׁשָּׁמַע אֶת הַקּוֹל
הִתְחִיל לִגְדוֹל וְלִגְדוֹל וְלִגְדוֹל.

הָיָה הַיָּרֵחַ אָז דַּק כְּמוֹ מַגָּל,
שָׁמַע אֶת הַשִּׁיר וְתִרְאוּ אֵיךְ הוּא גָּדַל.
יַלְדָּה קְטַנְטַנָּה, בְּתוֹךְ עֲגָלָה,
שָׁמְעָה אֶת הַשִּׁיר וְהָפְכָה יַלְדָּה גְּדוֹלָה.

אַךְ אִם לְאָחוֹר הַשִּׁיר נֻגַּן –
כָּל מִי שֶׁשָּׁמַע נַעֲשָׂה יוֹתֵר קָטָן.
סִפְּרוּ לִי שֶׁפַּעַם שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר זְקֵנִים
שָׁמְעוּ וְהָפְכוּ לִנְכָדִים וּלְנִינִים.

הַיֶּלֶד הָיָה מְנַגֵּן לוֹ וְשָׁר
בְּנוֹצַת הַפְּלָאִים הָפוּךְ וְגַם יָשָׁר.
מֵאָז וְעַד הַיּוֹם יֵשׁ בַּכְּפָר וְגַם בָּעִיר
קְטַנִּים וּגְדוֹלִים, הַכֹּל בִּגְלַל אוֹתוֹ הַשִּׁיר.

שָׁמַע זֹאת הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בַּמְּדִינָה,
צִוָּה לְהָבִיא אֶת הַיֶּלֶד לְפָנָיו.
כִּי כָּל הַמְּלָכִים, לֹא חָשׁוּב מָה גָּדְלָם,
רוֹצִים לִהְיוֹת הֲכִי הֲכִי שֶׁבָּעוֹלָם.

כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ אוֹמֵר אָז כֻּלָּם בָּאִים.
הַיֶּלֶד בָּא עִם נוֹצַת הַפְּלָאִים.
הֶחֱוָה קִדָּה, לֹא אָמַר אַף מִלָּה,
הִתְחִיל לְנַגֵּן מֵהַסּוֹף לַהַתְחָלָה.

הַמֶּלֶךְ וְכָל הַיּוֹעֲצִים וְהַשָּׂרִים
קָטְנוּ וְהִצְטַמְּקוּ וְנֶהֶפְכוּ לְפֵרוּרִים,
אָבְדוּ כֻּלָּם מִתַּחַת לַשְּׁטִיחִים.
דְּבָרִים שֶׁכָּאֵלֶּה קוֹרִים גַּם לִמְלָכִים.

מִיָּד כְּשֶׁנּוֹדַע בָּעִיר הַמַּעֲשֶׂה
מֵאָה נְסִיכִים נִסּוּ לִתְפֹּוס אֶת הַכִּסֵּא.
הַיֶּלֶד לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הַנּוֹצָה,
עָבַר בֵּין כֻּלָּם וְהַחוּצָה הוּא יָצָא.

מֵאָז הוּא נוֹדֵד בְּכָל עִיר וּמְדִינָה
וּמְנַגֵּן בַּנּוֹצָה אֶת הַמַּנְגִּינָה.
בַּלֵּילוֹת הַיָּפִים כְּשֶׁהַשֶּׁקֶט עָמוֹק
לִפְעָמִים שׁוֹמְעִים הַיְּלָדִים צְלִיל רָחוֹק.

(חֲשַׁבְתֶּם לָמָּה הַיָּרֵחַ מִשְׁתַּנֶּה כָּל הַזְּמַן,
לִפְעָמִים הוּא גָּדוֹל וְלִפְעָמִים הוּא קָטָן?
הַיְּלָדִים הַמְּחַיְּכִים בִּשְׁנָתָם, הֵם יוֹדְעִים:
זֶה הַיֶּלֶד הַהוּא עִם נוֹצַת הַפְּלָאִים.)

מֵאָז בָּעוֹלָם, זֹאת כֻּלָּנוּ מְבִינִים,
יֵשׁ קְטַנִּים וְיֵשׁ גְּדוֹלִים וְיֵשׁ מִכָּל מִינֵי מִינִים.
תָּלוּי אֵיךְ הַיֶּלֶד נִגֵּן לוֹ בַּנּוֹצָה
יָשָׁר,
הָפוּךְ,
אוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא רָצָה.

 


בחזרה לשירים דמיוניים »