אָבַד, אָבַד, אָבַד, אָבַד!!!
נֶגֶב שָׁלֵם אֶחָד!!!

וְאֵלֶה הֵם הַסִּמָּנִים,
מִדְבָּר שֶׁל חוֹל וַאֲבָנִים,
גָּמָל רָזֶה שֶׁחַי בְּנֵס
כַּמָה גְּבָעוֹת שְׁטוּחוֹת שֶׁל לֵס.

אוּלַי רְאִיתֶם פֹּה מִדְבָּר?
צָהוֹב, נוֹטֶה לַאֲפַרְפָּר.
אוּלַי מֵעֵבֵר לַשִּׂיחִים?
אוּלַי מִתַּחַת לַפְּרָחִים?

אָז אֵיךְ קוֹרֶה דָּבָר כָּזֶה?
וּמִי אָשֵׁם? וּמִי הוּא זֶה
הַמְפֻזָר הַמְשְלוּמְפַּר
אֲשֶׁר אִבֵּד לָנוּ מִדְבָּר?

אוּלַי נִגְנָב? אוּלַי אָזַל?
אוֹ הִתְאַבֵּד הַנֶּגֶב ז"ל?
מוֹצֵא יָשָׁר, מוֹצֵא יָשָׁר,
אוּלַי מָצָאתָ פּה מִדְבָּר?

אָבַד! נִגְזָל! נִגְנַב! אָבַד!
נֶגֶב שָׁלֵם אֶחָד.

השיר נכתב בשנת 1969, הוא היה חלק ממחזמר שלם (קנטטה לשווארמה) שנכתב לחגיגת יום הולדתו ה-16 של קיבוץ נחל עוז.
שלום חנוך כתב את כל הלחנים, וגם את המלים לשיר הפתיחה. את המלים לשאר השירים כתבה לאה נאור. ממקימי נחל עוז.
הקיבוץ הצליח, במשך השנים ובעזרת המים שקיבל, לשנות את הנוף המדברי של הנגב לנוף ירוק ופורח.