זאת הָיְתָה הַהַתְחָלָה (כְּשֶׁבָּאנוּ אֶל הָהָר הַזֶּה)
לאחותי, תמר נאור, ולקיבוצה, פלמ"ח צובה| מילים: | לאה נאור |
| לחן: | מנשה לב רן |
| ביצוע: | להקת קבוץ צובה |
כְּשֶׁבָּאנוּ אֶל הָהָר הַזֶּה בִּשְׁתֵּי מַשָׂאִיּוֹת,
הֵדֵי הַתּוֹתָחִים עוֹד הִדְהֲדוּ בַּגֵּאָיוֹת.
הַנוֹף הָיָה אָפוֹר, פֵּירוֹת הַסְּתָּו הָיוּ יָפִים,
יָרַדְנוּ וְהִתְחַלְנוּ לְהָקִים אֶת הַצְּרִיפִים.
הָעֶרֶב בָּא, הִתְחִילוּ לְהַגִיעַ הָאוֹרְחִים,
נִישְׂאוּ הַנְּאוּמִים לְקוֹל הֵדֵי הַתּוֹתָחִים,
הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם לֹא רָאוּ עוֹד חַג כָּזֶה,
אֵיךְ הַרְצְפֶלְד שָׁר: הַבִּיטוּ מַה גָּדוֹל הַיּוֹם הַזֶּה.
זאתֹ הָיְתָה הַהַתְחָלָה, וְזֶה נִמְשָׁךְ, וְזֶה נִמְשָׁךְ,
אִי אֶפְשָׁר, אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵק אֶת הַפַּלְמָ"ח.
כְּשֶׁבָּאנוּ אֶל הָהָר הַזֶּה בִּשְׁתֵּי מַשָׂאִיּוֹת,
לִבְנוֹת לָנוּ פֹּה בַּיִת וּלְחַפֵּש קְצָת בְּעָיוֹת,
עָבַדְנּו וְאָהָבְנוּ וְשָׁתִינוּ לְפִי תּוֹר
מִשְׁנֵי פַּחֵי הַמַּיִם שֶׁהוּבְאוּ עַל הַחֲמוֹר.
מָסַקְנוּ כָּאן זֵיתִים וְגַם סִקַּלְנוּ אֲבָנִים,
שָׁתַלְנוּ צְנוֹנִיוֹת וְגַם בָּצָל וַאֲפוּנִים,
הִשְׁקֵינוּ בִּזְהִירוּת רַבָּה מִתּוֹךְ מַשְׁפֵּך קָטָן,
יָרַדְנוּ בְּשׁוּרָה לְהִתְרַחֵץ בַּמַעְיָן.
זאתֹ הָיְתָה הַהַתְחָלָה, וְזֶה נִמְשָׁךְְ, וְזֶה נִמְשָׁךְ,
אִי אֶפְשָׁר, אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵק אֶת הַפַּלְמָ"ח.
איך בָּאנוּ אֶל הָהָר הַזֶּה אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁכַּח,
עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים מֵאָז יְמֵי "מִשְׂגָב פַּלְמַ"ח",
אַךְ מַשֶּׁהוּ נִשְׁאַר בַּלֵּב, אַךְ מַשֶּׁהוּ נִשְׁאַר,
הָרוּחַ הַיְשָׁנָה הַהִיא נוֹשֶׁבֶת עוֹד בַּהָר.
מִפֹּה לְשָׁם עָבְרוּ לָהֶם בִּיעָף הַרְבֵּה שָׁנִים,
צָמְחוּ קְצָת הָעֵצִים, וְהַבָּתִים, וְהַבָּנִים,
הָיִינוּ אֲחֵרִים, וְגַם הַנּוֹף הָיָה אַחֵר.
וְהַאֲמִינוּ לָנוּ, תַּעֲנוּג לְהִיזָכֵר.
זאת הָיְתָה הַהַתְחָלָה, וְזֶה נִמְשָׁךְְ, וְזֶה נִמְשָׁךְ,
אִי אֶפְשָׁר, אִי אֶפְשָׁר לְפָרֵק אֶת הַפַּלְמָ"ח.
השיר נכתב באוקטובר 1973 לקבוץ פלמ"ח צובא לכבוד חגיגות 25 שנים לייסודו.
| בחזרה לשירי מקום » |
