יֵשׁ לִי בְּעָיָה, אֲנִי מַסְמִיקָה

דִבַּרְתִּי עִם אִמָא, הִיא צָחֲקָה:

זֶה מַתְאִים לָך דַוְקָא.

אַתְּ כָּל כָּך מְתוּקָה כְּשֶׁאַתְּ מַסְמִיקָה.

הִסְמַקְתִּי וְשָׁתַקְתִּי.

 

מַה הֱיִיתֶם עוֹשִׂים בִּמְקוֹמִי?

אִם מִישֶׁהוּ שׁוֹאֵל אוֹתִי מַה שְׁמִי, אֲנִי מַסְמִיקָה

אִם הַמּוֹרָה פּוֹנָה אֵלַי בַּשִּׁעוּר אוֹ אֲפִילוּ בַּהַפְסָקָה,

יוּ כַּמָה שֶׁאֲנִי מַסְמִיקָה.

 

אַבָּא אָמַר לִי: תַּעֲנוּג לִרְאוֹת

שֶׁיֵשׁ בָּעוֹלָם מִי שֶׁמְסוּגָל עוֹד לְהַסְמִיק.

תַּסְמִיקִי לָךְ לַבְּרִיאוּת וְאַל תִּתְעַקְשִׁי לְהַפְסִיק.

הִסְמַקְתִּי כֻּלִּי

אַבָּא חִיֵּךְ: תִּשְׁתַּדְלִי שֶׁזֶה יִשָּׁאֵר לָךְ כָּכָה עַד שֶׁתִּגְדְלִי.

 

אוּלַי הוּא צוֹדֵק אֲבָל אֲנִי מְוַתֶּרֶת.

אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת לְגַמְרֵי אַחֶרֶת.

לִהְיוֹת כְּמוֹ יָעֵל, חֲכָמָה, מַבְרִיקָה,

לִהְיוֹת שׁוֹבֵבָה, אוּלַי מַצְחִיקָה

אֲבָל אֵיך אֶפְשָׁר

אִם אֲנִי מַסְמִיקָה?