אֲנִי, אַתָּה וְאַת
נֵצֵא אֶל הֶהָרִים.
אֶת כָּל הַדְּאָגוֹת
נַשְׁאִיר לַאֲחֵרִים.

בָּרֹאש הוֹלֶכֶת נַעֲרָה
וְצֶבַע אֵשׁ לִשְׂעַרָה.
אַחֲרֶיהָ אָנוּ בְּשׁוּרָה
הַנּוֹף יָפֶה נוֹרָא.

יֶשְׁנָן פֹּה אֲבָנִים
טוֹבוֹת לְבִנְיָנִים
וְיֶשׁ לָנוּ קוֹצִים
כַּמָּה שֶׁרַק רוֹצִים.

אֶל רֹאש הָהָר, אֶל רֹאש הָהָר,
הַשְּׁבִיל תָּלוּל, הַזְּמַן קָצָר,
וְאִם אֵינְךָ יוֹצֵא הַיּוֹם
כְּבַר לֹא תֵּצֵא מָחָר.

עָבַרְנוּ בְּנִקְרָה,
גִּלִּינוּ מְעָרָה
שֶׂבְּתוֹכָה עָפִים
הֲמוֹן עֲטַלֵפִים.

שְׁלֹשָׁה זֵיתִים מְאֻבָּקִים
עוֹמְדִים בַּצַּד וּמְחַכִּים
מָאתַיִם, שְׁלֹש מֵאוֹת שָׁנָה
רַק הֵם יוֹדְעִים לְמַה.

מֵעֵבֶר לַסְלָעִים
יֶשְׁנוֹ חָרוּב פְּלָאִים
שֶׁמִפִּרְיוֹ מַמָּשׁ
נוֹטֵף, נוֹטֵף הַדְּבַשׁ.

הִנֵּה מַה טוֹב וֹמַה נָעִים
סְתָם כָּך לִתְעוֹת בֵּין הַסְּלָעִים,
אִם לֹא חָזַרְנוּ זֶה סִימָן
שֶׁאָנוּ עוֹד תּוֹעִים.