כְּשֶׁהַגָּרוֹן שֶׁלִּי קְצָת כּוֹאֵב.

בְּיִחוּד

אִם אֲנִי גַּם קְצָת צָרוּד.

אִמָּא מְחַבֶּקֶת, אַבָּא נִרְגָּשׁ,

נוֹתְנִים לִי הַרְבֵּה תֵּה עִם דְּבַשׁ.

מְבִיאִים מִשְׂחָק חָדָשׁ וְסֵפֶר חָדָשׁ.

מְנַשְׁקִים עַל הַמֵּצַח, לִבְדּוֹק אִם יֵשׁ חוֹם,

מְסַפְּרִים וְשָׁרִים לִי שִׁירִים כָּל הַיּוֹם,

מְכַסִּים בִּשְׂמִיכָה, שׁוֹאֲלִים אִם קַר לִי,

אֲבָל

רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁהַכְּאֵב עָבַר לִי

כָּל הַטּוֹב הַזֶּה נִגְמַר לִי.