יֲשׁ לִי אוֹצָר

מִתַּחַת לַכָּר.

אֲנִי שׁוֹמֵר שָׁם שְׁאֵלוֹת בִּשְׁבִיל מָחָר.

 

כָּל הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלא הִסְפַּקְתִּי לִשְׁאוֹל

בָּאוֹת אֵלַי רֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִרְדָּם.

אֲנִי מֵרִים אֶת הַכַּר וְלוֹחֵשׁ לוֹ אֶת הַכּל

וְעַד הַבּוֹקֶר הַשְׁאֵלוֹת שֶׁלִּי מִתְחַמְמוֹת לָהֶן שָׁם.

 

אִמָּא צוֹחֶקֶת:

מַה יֵש לְךָ שָׁם בַּכַּר, וּמָה אִתְּךָ?

עוֹד לא רָאִיתִי כַּר

כָּל כָּך מְקוּמָּט וּמְפוּזָר

כְּמוֹ הַכַּר שֶׁלְךָ.

 

אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת עַצְמִי

כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר,

אַחַר כָּךְ אֲנִי שׁוֹאֵל אוֹתָהּ

אֶת כָּל הַשְׁאֵלוֹת שֶׁאֲנִי נִזְכָּר

שֶׁלָחַשְׁתִּי לַכַּר.

וְאִם נִשְׁאֲרָה שְׁאֵלָה שֶׁשָׁכַחְתִּי

הִיא מִתְאַוְרֶרֶת לָהּ בֵּינְתַיִם בַּמִרְפֶּסֶת

אוּלַי אֶשְׁאַל אוֹתָהּ מָחָר.