לְהִצְטַלֵּם

זֵה עִנְיָן שָׁלֵם.

צָרִיך לָדַעַת מָה וְאֵיךְ –

מַה לַעֲשׂוֹת?

אֵיךְ לְחַיֵּךְ?

וְאֵיךְ לְהִכָּנֵס אֶל הַתְּמוּנָה

כְּאִלּוּ לא בְּכַוָּנָה.

 

אֲנִי בִּכְלָל לא מִתְרַגֵּש

זאת רַק תְּמוּנָה קְטַנָּה, מַה יֵשׁ?

לא נַעֲשֶׂה מִזֶּה עִנְיָן.

עוֹד לא, אֲנִי עוֹד לא מוּכָן.

 

כְּדַאי לָשֶׁבֶת אוֹ לָקוּם?

לִהְיוֹת יָשָׁר? אוּלַי עָקוּם?

עִם פֶּרַח? סֵפֶר? מְנִיפָה?

אֵיךְ הֵתְּמוּנָה יוֹתֵר יָפָה?

 

כְּדֵאי בְּיַחַד אוֹ לְבַד?

מִשְׂמֹאל? מִלְמַעְלָה? מִן הַצַּד?

עִם כָּל הַגּוּף אוֹ רַק הָרֹאש.

אַחַת... שְׁתַּיִם... וְשָלוֹש.

אוֹי, מַה לוֹבְשִׁים וּמַה עוֹשִׂים?

אֵיךְ מַבִּיטִים? מַה מְנַסִּים?

עַל מָה חוֹשְׁבִים בְּדֶרֶךְ כְּלָל:

טִיק

זֶה נִגְמַר?

נוֹרָא חֲבָל.