רָאִיתִי סְפִינָה מַפְלִיגָה
לַמֶרְחָק, בַּגַּלִּים הַכְּחוּלִים,
הִיא הָיְתָה עֲמוּסָה מַתָּנוֹת
בִּשְׁבִילְכֶם, יַקִּירִים שֶׁלִּי.

הָיוּ מַמְתָקִים בְּכָל תָּא שָׁם
תַפּוּחִים אֲדֻמִים בַּפְּרוֹזְדור.
מִפְרָשִׂים לְבָנִים מִמֶּשִׁי
וְהַתֹּרֶן זָהָב טָהוֹר.

עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה סַפָּנִים
עָמְדוּ שָׁם עַל הַמִּשְׁמָר,
הֵם הָיוּ עַכְבָּרִים לְבָנִים
עִם זֵרִים עֲדִינִים לַצַּוָאר.

הַקְבַרְנִיט – אַוָּז נֶהְדָּר,
מְפַקֵד עַל הַהַפְלָגָה.
הַסְפִינָה יָצְאָה, הַצּוֹפָר צָפַר,
הַקְבַרְנִיט אָמַר: גַע גַע.

(אולי יעניין אתכם לפגוש עוד כמה משירי אמא אווזה, במדור "עוד משירי אמא אווזה")