לאה נאור | השירים | הכל התחיל כשהקיץ הגיע

עמוד הבית | יצירת קשר

על עצמי

השירים

הספרים

תרגומים

מחזות

סיפורים

אלבומים

תכניות רדיו

תכניות טלויזיה

וידאו

מגירת ההפתעות

מה חדש?

רכישת ספרים

קישורים

תגובות

יצירת קשר

הכל התחיל כשהקיץ הגיע

שיר שהוא סיפור, או סיפור שהוא בעצם שיר, על הקיץ שהגיע במפתיע ושינה את מזג האויר

מילים:	לאה נאור
לחן:	מתוך הספר "צידה לדרך"

הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהַקַּיִץ הִגִּיעַ. כִּמְעַט בְּמַפְתִּיעַ הַקַּיִץ הִגִּיעַ.
בָּרְחוֹב הַשְּׁכֵנִים מִתְוַכְּחִים זוֹ עִם זֶה:

"אוּלַי כְּבָר מֵאָז הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה לֹא הָיָה לָנוּ קַיִץ כָּזֶה."

הַקַּיִץ הִגִּיעַ אֶל חוֹף הֶרְצְלִיָּה, רָמַת הַכּוֹבֵשׁ וְרָמַת אָבִיב

וְעוֹד לֹא הִסְפַּקְתֶּם לִפְשֹׁט אֶת הַסְּוֵדֶר וּכְבָר מִתְבַּשֶּׁלֶת לָכֶם תֵּל אָבִיב.

עַל יַד רַעֲנָנָה פָּרְחָה פואנציאנה, אַתֶּם לֹא רְאִיתֶם שְׂרֵפָה שֶׁכָּזֹאת.

הַקַּיִץ נִכְנַס לוֹ לְתוֹךְ רַעֲנָנָה, אָז מָה רַעֲנָנָה יָכְלָה לַעֲשׂוֹת?

הִגִּיעַ הַקַּיִץ – רָצִים אֶל הַמַּיִם, כָּל בַּעַל כָּנָף וְכָל בַּעַל אוֹפַנַּיִם,

רָצִים עַל אַרְבַּע,עַל גָּחוֹן, אוֹ עַל שְׁתַּיִם, כָּל מִי שֶׁיָּכוֹל רַק לָזוּז.

מַדּוּעַ הַקַּיִץ נִמְשַׁךְ אֶל הַמַּיִם? אוּלַי סְתָם בִּגְלַל הֶחָרוּז.

אָז מָה? אָז זֶה כָּכָה. הִגִּיעַ הַקַּיִץ.

עַל לְחִי נַעֲרָה שֶׁשְּׁחוּמָה וְרַכָּה הִיא

הוֹפִיעוּ שְׁלוֹשָׁה נְמָשִׁים.

וְהִיא מִתְיַפַּחַת, כָּל כָּךְ מִתְיַפַּחַת:

"הַקַּיִץ הַזֶּה הוּא נוֹרָא! הוּא סַפַּחַת! הַלֶּחִי הַזֹּאת עִם הָאַף בְּיַחַד, אָז מָה עַכְשָׁו עוֹשִׂים?"

תְּנוּ לָהּ שִׁלְגּוֹן, אֲפִלּוּ סְתָם אַרְטִיק - לִימוֹן אוֹ וָנִיל שׁוֹקוֹלָד, לֹא חָשׁוּב,

וְתֶכֶף לְחִי הָאָסוֹן הַמְּנֻמֶּשֶׁת תִּהְיֶה מְחֻיֶּכֶת שׁוּב.

יֵשׁ אַרְטִיק פָּשׁוּט עִם מַקֵּל מִפְּלַסְטִיק. צָרִיךְ לְלַקֵּק קְצָת לְאַט, קְצָת מַהֵר.

מַהֵר - שֶׁהָאַרְטִיק לֹא יְטַפְטֵף, וּלְאַט – שֶׁהָאַרְטִיק לֹא יִגָּמֵר.

יֵשׁ שִׁלְגּוֹן יָקָר, אָרוּז בִּנְיָר. הוּא בִּשְׁבִילֵנוּ אוֹתוֹ דָּבָר וַאֲפִלּוּ אוֹתוֹ עִקָּרוֹן:

צָרִיךְ לְלַקֵּק בְּהַרְבֵּה כִּשָּׁרוֹן: שֶׁלֹּא יְטַפְטֵף וְשֶׁלֹּא יִתְרוֹפֵף,

אֲבָל בְּעִקָּר הִזָּהֵר, הִזָּהֵר, שֶׁהָאַרְטִיק לֹא יִגָּמֵר מַהֵר.

אֶפְשָׁר גַּם לִקְנוֹת לָהּ גְּלִידָה בִּגְבִיעִים, הַרְבֵּה גְּלִידָה בַּהֲמוֹן צְבָעִים,

רַק מָה? הַרְשׁוּ לִי לוֹמַר, זֶה כְּבָר לֹא אוֹתוֹ הַדָּבָר.

הַקַּיִץ הוּא חַג לַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת – זְבוּבִים, פַּרְפָּרִים, יַבְחוּשִׁים וּכְנִימוֹת,

הֲמוֹן נְמָלִים, הֲמוֹן שַׁבְּלוּלִים.

הַיְּלָדִים שָׁרִים לָהֶם שִׁיר קָטָן,אֲנַחְנוּ מִיָּד נַעְתִּיק אוֹתוֹ כָּאן:

"בֵּרָלֶה בֵּרָלֶה צֵא הַחוּצָה, אַבָּא וְאִמָּא יִקְנוּ לְךָ עוּגָה

בֵּרָלֶה בֵּרָלֶה טוֹב שֶׁבָּאתָ, לֵךְ לִרְקֹד עִם הָרֹאשׁ לְמַטָּה."

מַנְגִּינָה חֲבִיבָה, מִלִּים יָפוֹת, הַשִּׁיר מְתֻרְגָּם לְהַרְבֵּה שָׂפוֹת.

אִם אֲנַחְנוּ כְּבָר כָּאן. אֶפְשָׁר לִרְאוֹת צַבִּים, קִפּוֹדִים, זִקִּיּוֹת, לְטָאוֹת,

יֵשׁ כָּאן צְרָעוֹת וְגַם חַרְדּוֹנִים, וַאֲפִלּוּ אוּלַי נְחָשִׁים קְטַנִּים.

מֵהַנְּחָשִׁים כְּדַאי לְהִזָּהֵר, וְלִפְנוֹת לְגַמְרֵי לְכִוּוּן אַחֵר:

שִׁעוּר בְּסִדּוּר קוֹצִים יְבֵשִׁים בְּאֹפֶן מַרְשִׁים.

לַמְרוֹת מָה שֶׁאַתֶּם מַרְגִּישִׁים, הוּא לֹא מְיֹעָד דַּוְקָא לְנָשִׁים.

שׁוּרַת גְּבָעוֹת מֵהַשָּׁרוֹן, עִם כִּשָּׁרוֹן אֻמָּנוּתִי,

עוֹרְכוֹת לָכֶם בְּכִשָּׁרוֹן תַּעֲרוּכָה פְּרָטִית:

זֵרֵי בַּרְקָן וּגְדִילָנִים, נַהֲלוֹלִים וַחֲרוּלִים.

(הַחֲרוּלִים עוֹד עֲלוּלִים לְהִתָּקַע בְּשַׁרְווּלִים, וְאֵין הַהַנְהָלָה אַחְרָאִית לַתַּקָּלָה)

וּסְתָם קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, וְגַם חוֹחִים וְצַבָּרִים, עֲרוּכִים וּמְסֻדָּרִים:

הָאֲפֹרִים הַבְּהִירִים מוּל הַכֵּהִים וְהַשְּׁחֹרִים,

בְּסִגְנוֹן טִבְעִי, חַד וּמְדֻיָּק,

מֻתְאָם בְּחֵן לְצֶבַע הָאָבָק.

חַרְחֲבִינָה מַכְחִילָה

מִתְגַּנְדֶּרֶת כְּכַלָּה

מוּל קִפּוֹדָן כְּלָל לֹא קָטָן

שֶׁמִּתְיַמֵּר לִהְיוֹת חָתָן.

גַּם הַצַּלָּף הַקּוֹצָנִי וְהָרְתֵמָה הַקּוֹצָנִית

וְהַסִּירָה הַקּוֹצָנִית

יָצְרוּ מִין אֹסֶף קוֹצָנִי

וְזֶה נִרְאֶה דֵּי רְצִינִי, כִּי עוֹד מְעַט וְגַם אֲנִי

אַתְחִיל לִהְיוֹת קְצָת קוֹצָנִי בִּפְרָט בְּאֹפֶן חִיצוֹנִי.

אִם נְסַכֵּם: תְּצוּגָה נָאָה.

מְקוֹרִיּוּת וְהַשְׁרָאָה

חָבְרוּ כָּאן יַחַד עִם מֵיטַב הַכִּשָּׁרוֹן.

יֵשׁ מָה לִלְמֹד מִן הַגְּבָעוֹת שֶׁל הַשָּׁרוֹן.

וּלְסִיּוּם הַהוֹפָעָה הֵן גַּם הֵכִינוּ הַפְתָּעָה:

אִם רַק רוֹצִים הַמַּעֲרִיצִים –הֵן מְחַלְּקוֹת חִנָּם קוֹצִים

לְשֵׁם סִדּוּר בַּעֲצִיצִים. אַתֶּם רוֹצִים?

נוּכַל לְהוֹסִיף לְכָל הָאָמוּר שֶׁהַקַּיִץ הַזֶּה הוּא גַּנְדְּרָן גָּמוּר.

וְאִם טַעְמְכֶם מְעֻדָּן – שְׁבוּ בַּבַּיִת. הָרְחוֹב מְסֻכָּן.

יֵשׁ לוֹ נְטִיָּה לְהַפְרִיז בִּצְבָעִים, וְעָלוּל לִהְיוֹת בֶּאֱמֶת לֹא נָעִים.

הִנֵּה לְמָשָׁל דּוּכְנֵי הַפֵּרוֹת – עִרְבּוּבְיָה אֲיֻמָּה שֶׁל צְבָעִים וְצוּרוֹת:

מוּסְקָט אָדֹם וּמוּסְקָט לָבָן. מִשְׁמֵשׁ כָּתֹם, עֲרֵמוֹת דֻּבְדְּבָן,

שְׁזִיפִי סַנְטָה רוֹזָה כֵּהִים, וְעוֹד צְבָעִים נוֹרָאִים.

זֶה עוֹד כְּלוּם לְעֻמַּת הָרֵיחוֹת הָאֵלֶּה: חָמוּץ וּמָלוּחַ, חָרִיף וְחָצוּף

וְרֵיחַ הַיָּם מְטַיֵּל בַּטַּיֶּלֶת עִם רֵיחַ מִשְׁחַת שִׁזּוּף.

נָגַעְנוּ בִּקְצֵה קוֹצוֹ שֶׁל הַקַּיִץ. כִּי מִי יָכוֹל לְסַפֵּר אֶת הַכֹּל?

הַקַּיִץ הַזֶּה הֲפַכְפַּךְ גָּדוֹל. קִיטְשׁ בָּרִבּוּעַ בְּסַךְ הַכֹּל.

חֲסַר כָּל שִׁיטָה, יָבֵשׁ וְרָטוּב, מְאֻבָּק, מְחֻבָּק, צוֹהֵל וְעָצוּב וְשָׂנוּא וְאָהוּב.

דָּבָר אֶחָד נֶאֱמַר לְשִׁבְחוֹ: הוּא דַּוְקָא עִקְבִי בְּעִנְיַן הַחֹם.

בֶּאֱמֶת חַם נוֹרָא, אוּף כַּמָּה חַם.

וְנִמְאַס לִי לִכְתֹּב.

נתראה בים.

פורסם לראשונה בעתון "במחנה נח"ל, 1.8.1966
פרסום נוסף בספר "צידה לדרך" לאה נאור, הוצאת כתר 1988 הוצאת טפר 2017

צידה לדרך

בחזרה לשירי חגים ועונות השנה »