אוּלַי רָאִיתֶ אֶת הָרוּחַ?
לִי זֶה עוֹד לֹא קָרָה.
רָאִיתִי גִבְעוֹל מִתְנוֹעֵעַ
סִימָן שֶׁהָרוּחַ עָבְרָה.

אוּלַי רָאִיתֶ אֶת הָרוּחַ?
לִי זֶה עוֹד לֹא קָרָה.
אֲבָל שְׂעָרִי הִתְפָּרֵעַ.
סִימָן שֶׁהָרוּחַ עָבְרָה.

אוּלַי רָאִיתֶ אֶת הָרוּחַ?
לִי זֶה עוֹד לֹא קָרָה.
אֲבָל שִׂמְלָתִי מִתְעוֹפֶפֶת,
סִימָן שֶׁהָרוּחַ עָבְרָה.

שׁוּם אִישׁ לֹא רָאָה אֶת הָרוּחַ.
גם לִי זֶה גַּם לֹא קָרָה,
לִי זֶה עוֹד לֹא קָרָה,
אַךְ יֵֹש לִי הֲמוֹן סִימָנִים
שֶׁכָּאן הָרוּחַ עָבְרָה.

(בגרסה שהלחין מוני אמריליו יש שינוי קל בנוסח:
"אולי ראיתם את הרוח עוברת בחוץ?
לי זה עוד לא קרה, לי זה עוד לא קרה, אף פעם עוד לא.")

כריסטינה רוזטי (1830-1894) היא משוררת אנגליה, בתו של המשורר החשוב גבריאל רוזטי, יליד איטליה. ואחותו של הצייר דנטה גבריאל רוזטי. היא כתבה שירי אהבה ושירי ילדים, אבל מעולם לא נישאה ולא היו לה ילדים.. שיריה מלאים הומור, אבל היא הייתה אשה עצובה, חולה ובודדה.