הַשָּׁנָה רָצִיתִּי דֶּגֶל
קְצָת שׁוֹנֶה מִכָּל שָׁנָה,
כָּזֶה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת
אוֹ לְקַבֵּל בְּמַתָּנָה.

אָז תִכְנַנְתִּי וְהֵכַנְתִּי
בִּזְהִירוּת וְסַבְלָנוּת,
יֵשׁ לִי דֶּגֶל שֶׁכָּזֶה
שֶׁלֹא קוֹנִים בְּשׁוּם חֲנוּת.

אֶת הַמַּקֵּל אֲנִי נִסַּרְתִּי
דַק, חָלָק וּקְצָת גָּבוֹהַ,
שֶׁכֻּלָּם יוּכְלוּ לִרְאוֹת
אֲבָל שֶׁלֹא יוּכְלוּ לִנְגוֹעַ.

וּבַדֶּגֶל יֵשׁ אָרוֹן
עִם סִפְרֵי תּוֹרָה קְטַנִּים
שֶׁגָּזַרְתִּי מִתְּמוּנָה
וְהִדְבַּקְתִּי שם  בִּפְנִים.

וְהוֹסַפְתִּי גַּם סְרָטִים
בִּצְבָעִים הֲכִי יָפִים.
כְּשֶׁאֲנִי מֵנִיף אֶת הַדֶּגֶל
הַסְּרָטִים מִתְנַפְנְפִים.

עַל הַכּל שׁוֹמֵר אַרְיֵה
עִם רַעֲמָה וְעִם זָנָב.
עַל הָרַעֲמָה שֶׁלוֹ
פִּיזַרְתִּי קְצָת אַבְקַת זָהָב.

יֵשׁ לִי דֶּגֶל! יֵשׁ לִי דֶּגֶל
וְכֻלָּם מִתְפָּעֲלִים.
אֵיזֶה דֶּגֶל! אֵיזֶה דֶּגֶל!
אֵין כָּמוֹהוּ בַּדְּגָלִים.