בַּלֵב עוֹדִי יַלְדָּה קְטַנָּה

מילים:   לאה נאור

 בַּלֵּב עוֹדִי יַלְדָה קְטַנָּה,
תּוֹהָה, מַאֲמִינָה.
מָתַי הַכֹּל כֹּה הִשְׁתַּנָּה?
אֵינָנִי מְבִינָה.

הָאִישׁ אֲשֶׁר חִיֵיךְ אֵלַי
נִרְאָה כָּל-כָּךְ מוּכָּר.
אֲבָל מִי הוּא וּמַהוּ שְׁמוֹ?
אֶת זֶה שָׁכַחְתִּי כְּבָר.

כָּל הַצְּבָעִים פִּתְאוֹם חִוְרִים,
הַכֹּל קוֹרֶה לְאַט.
וְכָל מַהּ שֶׁהָיָה כָּל-כָּך
עַכְשָׁו זָה רַק כִּמְעַט.

הַיּוֹם מַכְאִיב, הַלַּיְלָה קַר,
הַמַּחְשָׁבָה דּוֹקֶרֶת.
הָיָה עוֹד מַשֶּׁהוּ לוֹמַר
אֲבָל אֵינִי זוֹכֶרֶת.

 

יולי 2917
 


בחזרה לשירים על החיים »