יֵשׁ אוֹהֲבִים כְּמוֹ הַגַּלִּים
שֶׁמִתְרַפְּקִים וּמְלַטְפִים אֶת הַסְלָעִים הַמְּלוּחִים
אֲבָל בּוֹרְחִים.

יֵשׁ אוֹהֲבִים כּמוֹ הַסְלָעִים,
לא מִתְרַגְשִׁים, לא מַרְגִּישִׁים, כָּל כָּך עִקְשִׁים, כָּל כָּך קָשִׁים
כָּל כָּך קָשִׁים.

יֵשׁ אוֹהֲבִים כְּמוֹ הַסִּירוֹת
שנִיתָּקוֹת, מִתְרַחֲקוֹת עִם הָרְשָׁתוֹת וְהַחַכּוֹת.
אֲבָל חוֹזְרוֹת.

יֵשׁ אוֹהֲבִים כְּמוֹ הַסְעָרוֹת,
נִרְגָשׁות וְגוֹעֲשׁות,  נִרְגָעוֹת וְנִרְדָמוֹת
וְשׁוּב קָמוֹת.

יֵשׁ אוֹהֲבִים כְּמוֹ הַחוֹל,
לָבָן וְזָךְ, חָמִים וָרַך, עוֹטֵף כָּל כָּך...
וּמְכַסֶּה הַכּל.

יֵשׁ אוֹהֲבִים כְּמוֹ הַצְדָּפִים.
יָפִים, צָפִים וְנִסְחָפִים, וְנִסְחָפִים וְנסחפים
וְנִסְחָפִים.