אִם הָרוּחַ, אִם הָרוּחַ
בַּשְׂדֵרָה רוֹקֵד פָּרוּעַ,
וּמֵעִיר עָלֶה קָרוּעַ
וּמַסְעִיר אֶת הַנְּשָׁמָה.
אָז אוּלַי אֵדַע מַדּוּעַ
הָעוֹלָם פִּתְאוֹם פָּתוּחַ
וְלִבִּי רוֹקֵד בָּרוּחַ
כְּמוֹ אֲנ'לֹא יוֹדֵעַ מָהּ.

אִם הַגַּל נָגַע בַּסֶּלַע
בִּנְשִׁיקוֹת רַכּות שֶׁל מֶלַח,
בִּתְשׁוּקָה שֶׁאֵין דּוֹמֶה לָה
אָז אוּלַי זֹאת אַהֲבָה.
אִם הַגַּל נָגַע בַּסֶּלַע
בִּנְשִׁיקוֹת רַכּוֹת שֶׁל מֶלַח
אָז אוּלַי זֶה לֹא נִדְמֶה לָךְ
זֵה סִימָן לְאַהֲבָה.
...
רֶגַע קָט וְלֹא נוֹרְמָלִי,
רֶגַע אֹושֶר שֶׁהָיָה לִי,
לֹא נִשְׁאָר, גַּם הוּא עָבַר לִי
עִם הָרוּחַ הָטּוֹבַה.
זֶה הַזְּמַן הֲכִי פָּרוּעַ
שֶׁיִקַח אוֹתוֹ הָרוּחַ,
בְּלִי אוּלַי וּבְלִי מַדּוּעַ
זֶה סִימָן לְאַהֲבָה.