רַק הַיּוֹם, אֲנָשִׁים, בּוֹאוּ הנה!
כָּאן נִמְכּוֹר לָכֶם הַכֹּל בְּזוֹל.
בּוֹאוּ כִּי הַכֹּל מוּכָן,
וּמֻנָּח עַל הַשֻּלְחָן
וְאֶפְשָׁר לְמַשֵׁשׁ הַכֹּל.

כָּל מִלָּה פּה נִמְכֶּרֶת בְּסֶלַע
יֵשׁ תָּוִים טוֹבִים בְּהֲנָחָה.
יֵש צְלִילִים מְקֻלְקָּלִים
בִּמְחִירִים מְפֻלְפָּלִים
אֲבָל אֵין שׁוּם מְחִיר לַבְּדִיחָה.

רַק הַיּוֹם רַק הַיּוֹם
כּי מָחָר כְּבָר יוֹם חָדָשׁ.
אָז קְנוּ אֶת הַשִּׁיר,
רַק הַיּוֹם הוּא עוֹד צָעִיר
וּמָחָר הוּא כְּבָר שִׁיר מְשֻׁמָּש.

רַק הָרֶגָע נִמְכָּר פֹּה בַּיִּת
אֲבָל יֵשׁ לִי עוֹד פִּזְמוֹן חוֹזֵר.
אוֹתִיּוֹת הַיּוֹם בְּזוֹל
נִשְׁאֲרוּ לִי מֵאֶתְמוֹל
תַּחְטְפוּ, קְנוּ הַכֹּל מַהֵר.

חֲרוּזִים זֶה מִצְרַךְ הַחֹדש,
שְׁוָא יָשָׁן, חֲצִי סִמָּן קְרִיאָה.
הַחִירִיק וְהַסֶּגּוֹל
הֵם מַמָשׁ בְּזִיל הַזּוֹל
וְהַפְּסִיק הוּא מַמָשׁ מְצִיאָה.

רַק הַיּוֹם....