על צב שכמעט התחפש לבית ספר
לאה נאור
מתוך הספר חג לי

  צב אחד חיכה כל השנה לפורים, כי הוא רצה להתחפש לבית ספר. בית יש לו כבר. על הגב, אז מה שחסר לו זה רק ספר.
  הא הלך לאט לאט אל אילן, הסתובב מסביבו וניסה להסביר לו שהוא רוצה ספר.
  "הי, מצאתי צב," אמר אילן שאהב למצוא חיות בכל מקום. הוא לקח את הצב, שם אותו בקופסה והלך להראות אותו ליעל.
   "אני לא צריך קופסה, אני צריך ספר," ניסה הצב להסביר מתוך הקופסה. אבל אילן לא שם לב
   "איזה צב גדול ויפה. איפה מצאת אותו?" שאלה יעל.
    " הוא בא אלי בעצמו," אמר אילן.  אם את רוצה את יכולה לעזור לי לקטוף לו עלים, כי זה מה שצבים אוכלים."
    "הם קטפו עלים של חמציץ וחלמית ודשא, ונתנו לצב, אבל הצב לא אכל ורק התאמץ להסביר להם שהוא רוצה ספר.
    "הי, אילן, תראה, הוא מלכלך לך את הקופסה. בוא נפרוש לו עיתון מלמטה," הציעה יעל.  הם הוציאו את הצב מן הקופסה, שפכו את כל העלים, פרשו עיתון בתחתית הקופסה  והחזירו את הצב ואת העלים שלו בחזרה.
   "אבל אני לא צריך עיתון, אני צריך ספר," ניסה הצב להסביר. "בעצם מה זה משנה, עיתון או ספר, אז תודה רבה. אני יכול להתחפש לבית עיתון. עיתון זה כמעט כמו ספר. בית היה לי כבר מזמן ועכשיו יש לי גם עיתון. עכשיו אני לא סתם צב! אני בית עיתון!
     אבל אילן ויעל לא הקשיבו ולא הבינו אותו. הם הביאו לצב עוד עלים, וגם קצת מים מזגו לו במכסה של פלסטיק וחשבו שהכל בסדר.