הזיקית והצב
לאה נאורמתןך הספר "מקהלה עליזה"
זיקית אחת רצתה להתחתן עם צב.
תתארו לכם את המצב:
היא הייתה זיקית ירוקה מאד מתוקה,
ורצתה להתחתן עם צב חום
שלא רצה כלום.
הזיקית הסבירה לצב את המצב,
ואמרה שיהיה נחמד אם יתחתנו מיד,
אבל הצב החום
לא אמר כלום.
באו מוזמנים, שכנות ושכנים,
זוחלים וחרקים, קרובים ורחוקים.
מעלים ירוקים הם סידרו שולחנות,
חילקו טיפות טל מנות מנות,
דבורה קטנה הביאה דבש והקהל היה נרגש.
ארבעה צרצרים הקימו מיד רביעיית מיתרים.
חסילים רקדו עם חרגולים,
חמש דבורים זמזמו במקהלה
והייתה השמחה גדולה.
אבל לכולם מאד הפריע
שהכלה עוד לא הגיעה
וגם החתן השתקן והחום
עוד לא אמר כלום.
מפה לאוזן עברה הידיעה הנרגשת:
הכלה מתלבשת.
היא עוד לא החליטה איזו שמלה
תתאים בדיוק לכלה:
השמלה הירוקה נמאסה. שתלך לכביסה.
את השמלה הכחולה היא לא יכולה.
כי כחול מתאים גם ליום חול.
השמלה הלבנה דווקא מתאימה לחתונה,
אך שמלתה הלבנה מלאה כתמים חומים,
והם בכלל לא מתאימים.
שמלה אפורה? זה איום ונורא.
השמלה הוורודה לא לפי המידה
וגם הכתומה לא מתאימה.
אדום – כבר יש לכלנית
צהוב – יש לחרצית.
כל כך קשה לה להחליט.
קשה לה להחליט!
סוף סוף החליטה מה ללבוש:
תלבושת משגעת!
שמלת זהב. זהב טהור
כצבע הטבעת.
אך בארון של הזיקית אין שמלת זהב.
אז מה יהיה? ומה עושים? ומה יגיד הצב?
אבל הצב החום
לא אמר כלום.
בכלל הצב, עצלן כמותו
עוד לא יצא מתוך ביתו.
יושבים כל האורחים, קרובים ורחוקים,
יושבים ומחכים. יושבים ומחכים.
כשהזיקית הנחמדה תבחר שמלת כלולות
וכשהצב יצא סוף סוף מתוך ביתו שלו,
אז יחלקו פה דבש ומיץ, עוגות ונשיקות.
הגידו לי בבקשה: כדאי לי לחכות?
| בחזרה לסיפורים ותסריטים מחורזים » |
