איור: דני קרמן

תמיד כדאי להסתכל. כי בפינות ובסדקים
מתחבאים להם צחוקים.
שימו לב לרווח בין המראה לבין הקיר.
מתחבא שם צחוק קטן שאף אחד אינו מכיר.

 

 

איילה היא ילדה נחמדה
שלא אוהבת להיות לבדה.
למזלה של איילה
החברה הכי טובה שלה
גרה במראה שלה.
החברה של איילה – מאד דומה לה.
קוראים לה מַלָּה.
היא שובבה, היא מצחיקה,
היא משתנה בכל דקה,
והיא עושה לה פרצופים.
יפים,
ולא כל כך יפים.
היא בוכה,
היא מתייפחת.
היא שמחה
אוי, היא בורחת.
היא צועקת
או צוחקת
לוחשת
מתרגשת
מצחיקה
או מתביישת.
בדיוק כמו אילה
החברה הכי טובה שלה.

יש למַלָּה סוד,
סוד סודי מאוד:
מאחורי המראה, קרוב מאד לקיר
יש שם צחוק שאף אחד אינו מכיר,
בפינות ובסדקים
גמדים נחמדים צוחקים.

לפעמים איילה מתגנדרת,
ולובשת שמלה של גברת,
אז כל הגמדים הקטנטנים
ממהרים, ומיד הם מכינים
למַלָה שדומה לה בדיוק אותה שמלה
כמו לאיילה.
שמלת גברת מגונדרת,
מקושטת ומסודרת
עם קפלים קטנים וסרט.
ועומדות שתי ילדות דומות
עם שמלות אדומות
כמו תאומות.

מַלָּה צוחקת בשקט,
גם איילה צוחקת,
וכל הגמדים הקטנטנים המצחיקים
מתחבאים בסדקים וצוחקים וצוחקים.

בלילה כשמכבים את האורות והקולות
החגיגות של גמדי המראה רק מתחילות.
מַלָה יוצאת מן המראה.
גם בחושך היא רואה.
היא מזמינה את הגמדים הקטנטנים, המצחיקים.
הם יוצאים מן הפינות ונדחקים מן הסדקים,
משתובבים, מתלהבים, משחקים
וצוחקים וצוחקים וצוחקים,
וקולם מתגלגל לו בעולם.
שומעים אותו הילדים שצוחקים בחלומם.
כי ילדים ששומעים בלילה צחוק.
חולמים חלום מתוק.

בבוקר כשאיילה קמה
היא צוחקת ולא יודעת למה.
היא רצה למראה, לראות את מלה
ומלה שדומה לה מחכה לה.
מסתכלות הן בפינות וברווחים ובסדקים
ואומרות תודה רבה לגמדים הצוחקים.

אמא ואבא וכל המשפחה
שואלים את איילה: "על מה הצחוק? מה השמחה?"
איילה מנסה להסביר, פתאום צוחקת,
וגם מַלָה שדומה לה מחייכת לה בשקט,
וכל הגמדים שבפינות ובסדקים
צוחקים וצוחקים וצוחקים וצוחקים.
כל המשפחה צוחקת, כי הצחוק הוא מידבק,
ונדמה שכל הבית, גם הרחוב פתאום צוחק.
כי כל צחוק שנולד בלילה בחלום
מתגלגל אל תוך הבוקר, וממשיך לו כל היום.