לאה נאור

איור: נורית יובל

אנשים שאוהבים חיות
יש להם בעיות:
צפוף מדי בדירה צרה, 
אך דירה ריקה משעממת נורא.

בבוקר אחד
מאד מיוחד,
מישהו גרד בדלת.
עידן פתח את הדלת
ועמד שם כלב עם שלט:

"אנשים,
טפלו יפה בכלב הזה,
כי ההורים שלי לא מרשים."

אמר לו עידן: "בוא, כלב קטן,
בבית שלנו לא מגרשים."
באו אמא ואבא
וסבתא וסבא
ואחיו של עידן וגם אחותו,
ליטפו את הכלב, האכילו אותו
וחשבו: מה עושים איתו?
הם ישבו וחשבו,
וחשבו וישבו
וישבו וחשבו כל היום.
בבית שלנו לא מגרשים
אבל אין לנו כבר מקום.

יש ציפור בחלון,
שני צבים בסלון,
חתלתול בארגז מצעים,
זיקית בקופסה,
חתול בכורסה,
המצב באמת לא נעים,
יש קיפוד ועוד צב,
ברווז וארנב,
אפרוח מסכן שאיבד את אימו
וטלה קצת חולה ששכחתי את שמו.
בעיה חמורה:
אין מקום בדירה.
אבל אין ברירה.
פינו לו מקום בפינת החדר,
הכלב כשכש בזנב: זה בסדר.
הוא אכל ושתה, וביקש הוספה.
הוא רדף חתול מסביב לספה,
השתולל עם ארנב,
ליקק את הצב,
התיידד עם טלה חולה,
המצב היה מעולה.

יום אחד נשמעה דפיקה בדלת.
עידן פתח את הדלת ועמד שם ילד עם שלט:

"תודה רבה אנשים.
תחזירו לי את הכלב שלי,
ההורים שלי כבר מרשים."

כמה שמח הכלבלב
הוא קפץ, ונבח, וכשכש בזנב
וליקק את הילד שלו.
וכל החיות שמחו בגללו.
הילד יצא, אחריו הכלבלב,
הארנב שאהב את הכלבלב -
הלך אחריו.
הטלה החולה, ששכחתי את שמו
ואפרוח מסכן שאיבד את אימו
ברווז מתנדנד וזיקית ירוקה
יצאו אחריהם בשורה ארוכה.

והצב?
הי צב, מה המצב?
נשאר בבית. לא יוצא.
לא רוצה!

כמעט כל החיות, בלי שום בעיות
הלכו אחריהם בשורה.
אין גרגור, נביחה, פעייה או נעירה
פתאום ריקה ושקטה הדירה.
משעמם נורא.

לעידן יש בקשה קטנה:
"אם מצאתם חיה מסכנה,
וההורים שלכם לא מרשים -
תביאו אלינו. עכשיו יש מקום
ובבית שלנו לא מגרשים."

בחזרה לסיפורים ותסריטים מחורזים »