איור: נורית יובל

את הציורים שלי הכי מיוחדים
אני מציירת בעפרונות שמחודדים
משני הצדדים.
בצד אחד אני מציירת מה שיוצא,
ובצד השני –
העיפרון מצייר מה  ש ה ו א  רוצה.

אני מציירת לי שני חתולים
העיפרון מוסיף מנוע ומוסיף גם גלגלים.
אבא צוחק: "חתולים על גלגלים?
בשביל מה חתולים צריכים גלגלים?"

"בשביל לצאת לעיר,"
אני מנסה להסביר.
"חתולים על גלגלים
בקלות יכולים
לנסוע לפה, ולפנות לשם
לאותת בעדינות בזנב או בשפם,
לפנות לימין או אולי לשמאל.
חתולים עם גלגלים – יכולים הכל."

אני מציירת אוטו קטן.
העפרון מוסיף לו מפרש לבן.
אם הוא ירצה להיות אנייה -
זאת לא תהיה בשבילו בעיה.
הוא מוסיף גם ים בצבע תכלת,
כי אניות אוהבות צבעים כאלה,
ורב החובל הוא ילד
שמפליג אל איי הפלא.
את האיים הוא מכסה בערפל ורוד,
כי איי הפלא רחוקים מאוד
הם ממש בקצה הנייר.
באיי הפלא חבוי אוצר.
ויש לאוצר שומר מוזר.
רובוט גדול שם עומד על המשמר.

אני מנסה לצייר רובוט.
העיפרון מוסיף לו לב שירגיש
כי הרובוט הזה - הוא רובוט רגיש.
הוא מוסיף לו גם בית מוזר ממש
הגג של הבית הוא כובע קש,
ולקיר שלו יש אוזניים קטנות
בצורת חלונות.
אבל פֶּה העיפרון לא רוצה לצייר.
שאם הרובוט ידבר עם הקיר -
הקיר לא יספר.

הוא מוסיף לרובוט חיות מחמד
שהרובוט לא ירגיש כל כך לבד.
חיות המחמד הן עדר עיזים,
לא עדר גדול. לא צריך להגזים.
ואם יש לו כבר עדר – הוא צריך גם חליל.
העיפרון מצייר לרובוט חליל.
ומן החליל יוצא צליל קליל,
מנגינה בצבעים כחולים וסגולים,
שיודעת לרקוד במעגלים גדולים,
המנגינה רוקדת לה על הנייר.
עד שכל הנייר מצויר,
והמקום נגמר.

אבא אומר :
סוף סוף גמרת לצייר?
מה זה בכלל?
זה קשקוש? זה גלגל?
אולי זה כדור?

"אבא," אני עונה: - "זה צ י ו ר !!!"