מתוך הספר "חג שמח בכל בית"

מאחורי המוסך, בין גרוטאות ושברים של מכונות חקלאיות גר קזי, הטרקטור הישן. הוא היה כל כך זקן שאף אחד כבר לא לקח אותו לעבודה.
- הוא עובד כל כך לאט.
- כל רגע הוא מתקלקל.
- הטרקטורים החדשים עובדים יותר טוב, יותר מהר ולא מתקלקלים.
- הוא כבר עבד מספיק, מגיע לו לנוח, אמרו, והשאירו אותו, לבדו, מאחורי המוסך.
אפילו הילדים הפסיקו לבוא ולטפס עליו. הוא עמד בין שברי מכונות חלודות. הגשם הרטיב אותו, השמש חיממה אותו, וצבעו הלך והתקלף.
כל השנה חיכה קזי בפינה, החליד מרוב שעמום ועצב, והמשיך לחכות בסבלנות. הוא ידע שיש לו למה לחכות: תמיד, בחג הביכורים, בא אליו מוס שעובד במוסך. מסתובב סביבו, בודק אותו, נאנח קצת ומתחיל לעבוד. מוס מתקן לו את המנוע, משפשף מעליו את החלודה, צובע אותו בצבע אדום מבריק, משקה אותו בדלק, משמן אותו בשמן, ממלא את הצמיגים שלו אוויר, ולוקח אותו להשתתף בחגיגת הביכורים.
בגאווה, וברעש גדול נוסע לו קזי בראש התהלוכה. כל הצופים מוחאים לו כפיים ונותנים לו כבוד. הוא עובר על פני הבמה, מנסה להתקלקל, שיתקנו אותו, שילטפו אותו, שהזמן יתארך עוד קצת. אבל מוס המוסכניק כבר מכיר את התחבולות הקטנות של קזי. הוא מחייך בהבנה, ומסיע אותו מיד אחרי החגיגה, בכבוד ופאר, בדרך הקצרה ביותר, ישר אל מאחורי המוסך. שם משמיע קזי קול גדול, פולט המון עשן שחור ומתקלקל סופית. מוס נושם לרווחה, גם השנה הטיול הגדול עבר בשלום. בכלל לא דחוף לתקן לו שוב את המנוע הישן. שיחכה לשנה הבאה.
קזי מאושר. הוא מביט בגאווה סביבו בשברי הכלים החקלאיים הישנים והחלודים. הם לא השתתפו, כמוהו, בחגיגת הביכורים. בתקווה גדולה בלב הוא מתחיל לחכות לשנה הבאה, לקיץ הבא, לחג הביכורים הבא, יש לו סבלנות.