לאה נאור

מתוך הספר "אלעד והטרקטור"

אלעד ירד
ועמד לבד.
סתם ככה, בצד,
עמד לו לבד,
הביט אל הרחוב ואמר:
בעולם קורים המון דברים,
רק לי לא קורה שום דבר.

הוא הביט על כל מכונית שעוברת,
אם היא מאותתת
אם היא נעצרת,
איך היא מסתובבת
ואם היא חוזרת.

פתאום
טרקטור צהוב
התקרב לו ברחוב.
הרעש שלו בא הרבה לפניו.
אחר כך הגיעה כף גדולה,
אחר כך הטרקטור,
בסוף – עגלה.

הטרקטור האט,
הטרקטור עצר,
הכל השתתק
גם הרעש נגמר.
הנהג של הטרקטור ירד, ואמר:
הי, ילד,
אתה הולך או נשאר?
אלעד אמר:
נשאר.

האיש הסתכל היטב על אלעד,
אחר כך אמר: תראה, ילד נחמד,
אני משאיר את הטרקטור שלי, פה, בצד.
תשמור עליו, רק זמן קצר,
שלא יקרה לו שום דבר.
והאיש הלך.
והטרקטור נשאר.

לאט לאט אלעד התקרב,
הלך מסביב, בדק היטב,
הכל אמיתי ובסדר גמור.
אלעד טיפס על כסא הנהג
כי האיש לא אמר שאסור.

הוא ישב בכסא
וצעק בקול רם:
טְרְרְר
שִׁיק שִׁיק שַׁק
טַרַרַם.

בא החבר של אלעד, שמו עידו,
התקרב ועמד על ידו
ושאל, הי אלעד מה זה?
של מי זה הטרקטור הזה?

אלעד חשב, ועוד קצת חשב,
ואמר אולי הוא שלי עכשיו,
כי אני עכשיו שומר עליו.
עידו שאל: לאן אתה נוסע?
אלעד ענה: לא יודע.

עידו חשב ואמר: הי, אלעד,
אתה עוד קטן לנסוע לבד,
אני אשב על ידך, הנה כאן,
ואני אגיד לך לאן:
ניסע ישר ישר ישר,
נעבור את הרחוב, נמצא הר נהדר
ונזיז עם הטרקטור הזה את ההר.
ושניהם צעקו בקול רם:
טְרְרְר
שִׁיק שִׁיק שַׁק
טַרַרַם

מתוך החצר יצאה נועה,
זאת שקוראים לה נועה מנוע.
כי היא לעולם לא יושבת בשקט,
תמיד מרכיבה ותמיד מפרקת.
נועה נגשה והסתכלה:
הי עידו, הי אלעד, יש לי שאלה:
מי זה? מה זה?
של מי זה הטרקטור הזה?
אלעד ועידו הסתכלו זה בזה:
תראי, העניין הוא בערך כזה,
הטרקטור הזה הוא שלנו עכשיו,
כי אנחנו עכשיו שומרים עליו.

נועה ביקשה רשות לנגוע,
ניגשה ונגעה, שאלה? יש מנוע?
כי בלי מנוע אי אפשר לנסוע.
הי, מתחת לארובה הזאת יש מנוע.
הכל בסדר. אפשר לנסוע.
אני מבינה במנועים.
המנוע לגמרי מתאים.
אני איתכם. לאן נוסעים?

עידו אמר:
נוסעים ישר ישר ישר,
נעבור את הרחוב, נמצא הר נהדר
ונזיז עם הטרקטור הזה את ההר.

נועה טיפסה על העגלה
ושלושתם קראו במקהלה,
ביחד, בקצב, בקול רם:
טְרְרְר
שִׁיק שִׁיק שַׁק
טַרַרַם

באה כנרת,
נקיה, מסודרת,
עם צמה ועם סרט,
מרימה יד אחת כמו שוטרת
וככה אומרת:
הי, מה זה, מי זה?
של מי זה הטרקטור הזה?

עידו ואלעד ענו לה מיד:
הטרקטור הזה הוא שלנו עכשיו,
כי אנחנו עכשיו שומרים עליו.

אמרה כנרת:
אני השוטרת.
הכי טוב והכי בטוח
אם יש רישיון ויש ביטוח.
הם חיפשו מסביב, לא מצאו שום דבר.
פתחו מגרה ומצאו נייר.
כנרת בדקה ואמרה: מצויין.
אפשר לנסוע. אבל לאן?
אלעד אמר: ניסע ישר ישר ישר,
נעבור את הרחוב, נמצא הר נהדר
ונזיז עם הטרקטור הזה את ההר.

כינרת טיפסה על העגלה
וכולם קראו במקהלה
בקצב, ביחד, בקול רם:
טְרְרְר
שִׁיק שִׁיק שַׁק
טַרַרַם

פתאום בא יאיר, שערו פרוע,
תמיד הוא נרגש ותמיד עושה רוח,
ושאל הי מה זה?
של מי זה הטרקטור הזה.
ענו הילדים: הוא שלנו עכשיו,
כי אנחנו עכשיו שומרים עליו.
אמר יאיר: יש לו אויר?
כי בלי אויר בגלגלים
הגלגלים לא יכולים.

יאיר הלך מסביב,
נגע בצמיגים, התכופף והקשיב:
וקבע: יש לכם ארבעה גלגלים
שניים קטנים ושניים גדולים.
בכולם יש אויר והכל מצויין.
אפשר לנסוע אבל לאן?

עידו אמר: ניסע ישר ישר ישר,
נעבור את הרחוב, נמצא הר נהדר
ונזיז עם הטרקטור הזה את ההר.

יאיר טיפס על העגלה
וכולם קראו במקהלה,
בקצב, ביחד, בקול רם:
טְרְרְר
שִׁיק שִׁיק שַׁק
טַרַרַם

בא יובל עם עוגה ביד,
עמד ואכל בצד
אחר כך שאל: מי זה? מה זה?
של מי זה הטרקטור הזה?
ענו הילדים: הוא שלנו עכשיו,
כי אנחנו עכשיו שומרים עליו.

שאל יובל: יש לכם דלק? בכלל יש מכל?
כי טרקטור צמא לא יזוז בכלל.
מזל שהגעתי. איזה מזל.

הוא הריח, בדק ופסק:
יש מכל כמעט מלא.
לאן נוסעים? גם אני עולה.

אלעד אמר: ניסע ישר ישר ישר,
נעבור את הרחוב, נמצא הר נהדר
ונזיז עם הטרקטור הזה את ההר.

יובל עלה על העגלה
וכולם קראו במקהלה:
בקצב ביחד בקור רם:
טְרְרְר
שִׁיק שִׁיק שַׁק
טַרַרַם

פתאום הנהג חזר.
התקרב, נעצר, לא אמר שום דבר,
אולי קצת כעס, אבל לא אמר.
הילדים ירדו, רק אלעד נשאר
ואמר: שמרנו עליו נהדר.
אמר יאיר: יש אויר.
אמר יובל: יש מכל.
אמרה כנרת: אני השוטרת.
יש נְיָר. הכל מסודר.
אמרה נועה, יש מנוע.
בדקתי. אתה יכול לנסוע.
עידו אמר: תיסע ישר.
הדרך פתוחה והנוף נהדר.
תעבור את הרחוב, תמצא איזה הר
ותזיז עם הטרקטור שלך את ההר.

האיש הקשיב, והאיש חייך:
רואים ששמרתם עליו. ועוד איך.
שלום ילדים ותודה על הכל.
הוא עלה על הטרקטור הגדול.
הטרקטור נדלק והטרקטור הרעיש.
הטרקטור הרעיש והרעיד את הכביש
וירד לאט לאט ברחוב.
מרחוק עוד נראה איזה כתם צהוב,
ראשונה נעלמה הכף הגדולה.
אחר כך הטרקטור, בסוף – העגלה.
רק הרעש עוד נשאר.
התרחק ונחלש, גם הרעש נגמר
ולא נשאר שום דבר.

כלם שתקו.
רק אלעד אמר:
אולי הוא עכשיו מזיז את ההר.

 

בחזרה לסיפורים על דרכים וכלי תחבורה »