הי, אתה קרמיט?
- אה..כן.
- קוראים לי סקוטר.
- נחמד, דווקא שם נחמד.
- ואני הַווִילִי החדש שלכם.
- אה... לא! יש לנו כאן צפרדעים וחזירים... אבל אף פעם לא היה לנו וילי."
- אתה לא מבין. אני הווילי החדש. רק תגיד הביא לי קפה, הביא לי סנדוויץ', הביא לי כל דבר....
- אה... אני מבין...
- ואני עובד בזול. יש לי גם רעיונות לתיאטרון שלך ואני מתחיל הלילה.
- הי, תשמע ילד. אני מצטער אבל אתה צעיר מדי. אין לך ניסיון ולי אין תקציב בשבילך.
- כן? והתיאטרון הזה שייך לדוד שלי.
- אתה מתחיל עכשיו. אתה-ביא לי קפה. המשכורת שלך עשרים לשבוע.
- אפשר עשרים וחמש?
- השתגעת? אין לי
- חבל. הדוד שלי יתאכזב.
- אולי שלושים?
- הי קרמיט, הנה הקפה שלך... אוי, סליחה ... נשפך עליך.
- אי!!! זה חם נורא!
- חשבתי שאתה אוהב את הקפה שלך חם.
- אה, יותר מדי סוכר.
- ויש עוד משהו. מצאתי קטע חדש להצגה שלך.
- סקוטר, אין מקום בהצגה שלי לקטע חדש.
- אה, זה לא טוב. מצאתי אותו על השולחן של הדוד שלי. זה הקטע האהוב עליו. הוא כל כך יתאכזב.
- מה שם הקטע החדש?
- מאנה מאנה, ומבצעים אותו צמד ה...
- וזה מה שהדוד שלך אוהב? מאנה מאנה, הבמה שלכם.
- הי, הנה ג'ורג' המנקה הוותיק שלנו. הי ג'ורג', בוא תכיר את הווילי החדש. אם תצטרך משהו הוילי יביא-לי. סליחה, לך.
- אני לא צריך שהילד הזה, וילי, יביא לי. תשמע, ילד, אני הייתי בתיאטרון הזה מההתחלה.. עוד לפני שהפרצוף החדש קנה את התיאטרון והרס אותו. עכשיו הגג דולף, הכיסאות שבורים, החימום קפא. אני אומר לך הוא נורא!
- הוא הדוד שלי.
- הוא נפלא! אין תיאטרון בלי כמה בעיות נכון? לדוד שלך לפחות יש ראש על הכתפיים. לא כמו כמה טיפוסים שמסתובבים פה בכלל בלי ראש.
| בחזרה לסיפורים מתורגמים » |
