לאה נאור | סיפורים | מעשה בערבה ביישנית ועצובה

מחזות

וידאו

מעשה בערבה ביישנית ועצובה

לאה נאור

סיפור לחג הסוכות

על ערבה בוכייה

מתוך הספר: "חג לי"

מעשה בערבה ביישנית ועצובה, שקינאה בכל העצים בסביבה.

היא ידעה שקינאה זו מידה נוראה, ונורא לא נעים שתמיד מקנאים.

אז מה לעשות לקנאה שכזאת? אמרו לי אתם, אם רק ידעתם.

ממש על ידה צמח עץ תמר. גבוה, זקוף, יפה, נהדר.
כל עלה – מניפה, וצמרת יפה. היו לו תמרים נהדרים, קטנים וחומים, כל כך טעימים,

ולולבים יפים, דקים וזקופים, רק באים וקוטפים.

על יד התמר צמח עץ הדר, גם הוא נהדר. אתרוגים נפלאים, הדורים וגאים,

ניחוח כזה לא היה מזמן בכל הבוסתן.

הייתה שם גם שדרת הדסים, שהפיצו סביבה ריח מקסים.

ועוד עצים ירוקים, עבים ודקים, שונים ומשונים, גדולים וקטנים.

אם אספור עד מחר - לא אגמור. אי אפשר.

הייתה הערבה כל כך עצובה, וכך היא חשבה:

אילו היה לי פרי מגדים, מתנה לילדים,

לא אכפת לי שיהיה קטן במיוחד, שיספיק לפחות לילד אחד.

הצטערה הערבה והתחילה לבכות: "אוי לי מה אתן לילדים בסוכות?"

שמע זאת מלאך העצים בשמים, הקשיב והבין, וספק כנפיים.

ואמר: אל תבכי, ערבה. בעיני את טובה. הצניעות היא מידה מאד חשובה.

מְחִי את הדמעות מעלעלייך הקטנים. בסוכות את תהיי בין ארבעת המינים.

ומאז בסוכה היפה, הירוקה, במרכז הסוכה הנאווה,

עם לולב והדס, ואתרוג מיוחס, חוגג גם ענף ערבה.