מעשה בזרע די גדול
לאה נאורסיפור לט"ו בשבט
מתוך הספר "חג לי"
זרע אחד, די גדול, בערך כזה, שכב לו באדמה, שכב ושכב וככה הוא חשב:
אני צמא נורא. אינלו הייתה לי טיפת מים. אני רוצה מים! טיפת מים!
מים מים מים !!!
פתאום נגעה בו טיפה קטנה, קרירה ושקופה, עם ריח של גשם ראשון.
הזרע שתה ושתה את כל הטיפה עד הטיפה האחרונה, התנפח והתנפח עוד ועוד, עד שנעשה זרע גדול מאד, בערך כזה. הזרע הגדול שכב באדמה וחשב:
מעניין איזה זרע אני ומה כבר יכול לצאת ממני. אולי אני זרע של קוץ או דרדר,
ואולי אני זרע של ורד בר. אולי אני זרע של עשב פיל? יוּ כמה שזה מבהיל. הלואי שהייתי זרע של שוקולד. אבל איך נראה זרע של שוקולד? אוי! אני נקרע!
הזרע הפסיק לחשוב. לא היה לו זמן, הוא היה עסוק. מתוכו יצאו שרשים למטה ועלה קטן למעלה, ועוד שורשים, ועוד עלה שכמותו לא ראה אף פעם, דומה לנוצות ענקיות של טווס ירוק. השרשים והעלים צמחו במהירות. אף פעם הוא לא תאר לעצמו שכל הדברים היפים והירוקים האלה היו מקופלים בתוכו, כשעוד היה זרע.
כעבור כמה שנים הוא נראה בערך ככה...
הוא היה עץ תמר, העץ הכי גבוה מכל העצים בסביבה.
| בחזרה לסיפורים לחגים ולעונות השנה » |
