שותלים עץ זית על יד הבית
לאה נאורסיפור לט"ו בשבט
מתוך הספר: "חג שמח בכל בית"
כשמגיע ט"ו בשבט, והשקדייה בחצר שלנו מתחילה לפרוח, אבא אומר שצריך לשתול עוד עץ בחצר.שנרגיש את החג.
אמא מתלהבת. בשבילה כל ביקור במשתלה זו חגיגה הכי גדולה.
ובאמת במשתלה יש חגיגה גדולה: הרבה שתילים בעציצים. המון פרחים המון עצים. השאלה: מה רוצים?
יש ברושים וצפצפות, ושקדיות הכי יפות, ורימונים ולימונים וגם שיחי הדס קטנים.
איזה שתיל כדאי לבחור?
אני רוצה אקליפטוס. כי אקליפטוס, אפילו אם מישהו מנסר אותו, הוא צומח מחדש, ואם לוקחים ענף של אקליפטוס וסתם תוקעים אותו באדמה, צומח עץ חדש. אבל אמא אומרת שלא כדאי, כי אקליפטוס הוא עץ גדול מדי ושום דבר לא צומח סביבו, ואין מקום בגנה שלנו לעץ גדול שכזה.
אולי עץ צפצפה? צפצפה היא כל כך גבוהה ויפה. ואולי לימון? כי לימון מוסיף המון.
האיש במשתלה שמע אותנו מתווכחים והציע לנו לקנות שתיל של עץ זית. שיש לו גזע הכי יפה בעולם, ואם כורתים אותו הוא מצמיח חוטרים צעירים וצומח מחדש. והוא גדול, אבל לא יותר מדי, והוא עץ יפה כל כך, ובסוף יש גם זיתים.
אז חשבנו והסכמנו וסיכמנו ושילמנו. קנינו שתיל של זית, לשתול ליד הבית.
בחרנו פנה
טובה בגנה,
חפרנו בור באדמה,
שתלנו, הדקנו בידיים,
הדקנו ברגלים
עשינו גומה ומילאנו במים.
אמרנו לשתיל: שיהיה במזל
אתה תיקלט ותצמח ותגדל,
אנחנו נטפל בך, כמה שנוכל.
נעים להכיר, שלום וברכה,
עכשיו יש גם זית במשפחה.
הכלב שלנו, ארטיק, הרים רגל, והשקה את העץ החדש בשמחה, וזה סימן שגם הוא קיבל אותו למשפחה.
| בחזרה לסיפורים לחגים ולעונות השנה » |
