על צב שכמעט התחפש לבית ספר
לאה נאורסיפור לפורים
מתןך הספר "חג לי"
צב אחד חיכה כל השנה לפורים כי הוא רצה נורא להתחפש לבית ספר.
בית כבר יש לו על הגב, אז מה שחסר לו – זה רק ספר.
הוא הלך לאט לאט אל אילן, הסתובב מסביבו וניסה להסביר לו שהוא רוצה ספר.
"הי, מצאתי צב," אמר אילן שאהב למצוא חיות בכל מקום.
הוא לקח את הצב, שם אותו בקופסה של נעליים והלך להראות ליעל.
" אני לא צריך קופסה! אני צריך ספר!" ניסה הצב להסביר מתוך הקופסה. אבל אילן לא שם לב.
"איזה צב גדול, איפה מצאת אותו?" שאלה יעל.
"הוא בא אלי לבדו. אם את רוצה את יכולה לעזור לי לקטוף לו עלים ועשב. זה מה שצבים אוכלים.
הם קטפו עלים של חמציץ ודשא וסביונים ונתנו לצב, אבל הצב לא רצה לאכול ורק התאמץ להסביר להם שהוא צריך ספר.
"הי, תראה, הוא מלכלך לך את הקופסה. בוא נפרוש לו עיתון מלמטה," הציעה יעל.
הם הוציאו את הצב מן הקופסה, שפכו את כל העלים והעשב, פרשו עיתון בתחתית הקופסה והחזירו את הצב בחזרה.
"אבל אני לא צריך עיתון. אני צריך ספר," ניסה הצב להסביר. "בעצם מה זה משנה, ספר או עיתון. עיתון זה כמעט כמו ספר. בית כבר היה לי מזמן, עכשיו יש לי גם עיתון. עכשיו אני לא צב. אני בית עיתון. אני לא צב! אני בית עיתון!"
אבל אילן ויעל לא הבינו אותו. הם הביאו לצב עוד עלים, וגם קצת מים שמו לו במכסה של פלסטיק. וחשבו שהכל בסדר.
| בחזרה לסיפורים לחגים ולעונות השנה » |
