מגרת האוצרות
לאה נאוראיפה גרים הסיפורים שאף אחד עוד לא כתב?
איפה יושבות המחשבות שאף אחד עוד לא חשב?
כל המילים והצלילים שאף אחד עוד לא אמר?
הרבה שירים נהדרים שאף אחד בכלל לא שר?
איפה גרים כל הדברים שעוד לא באו לעולם?
איפה גרים החלומות שאף אחד עוד לא חלם?
אולי במגרה שהיא מלכת המגרות
זו מגרת האוצרות.
במשפחה שלנו כל מי שרוצה
שם במגרה כל מה שהוא מוצא.
מצטופפים בה כל האוצרות האבודים
האוצרות והסודות של ההורים והילדים
המגרה כבר מלאה ושום דבר לא מסודר
אך אף אחד לא מסדר ולא זורק שם שום דבר
כי כל דבר למישהו במשפחה מאד יקר, ושום דבר לא מיותר.
מי גר במגרה?
בובה קטנה עם אוזן חסרה גרה במגרה.
קובייה אבודה וקובייה שחורה גרות במגרה.
נוצה סגולה, גולה עגולה
וגם סירת נייר גדולה,
משרוקית מסכנה שאין לה מנגינה
צבע כתום של תום,
כמה חלקים מוזרים שאפשר לעשות מהם כל מיני דברים,
סוד אחד גדול,
ועוד המון דברים. בינתיים זה הכל.
בכל יום הילדים פותחים את מגרת האוצרות
ומפליגים בסירת נייר לארצות אחרות.
רב החובל הוא בובה קטנה עם אוזן חסרה.
הוא נוהג בסירה, ולא שם לב שהיא מנייר
את המנוע בנתה נועה ממשהו מוזר
שאפשר לעשות ממנו כל דבר.
ועולים הנוסעים אל איי האגדה:
קובייה שחורה וקובייה אבודה,
צבע כתום של תום
גולה עגולה, נוצה סגולה,
ומשרוקית מסכנה שאין לה מנגינה.
המפקדים הם תום ונועה,
והם המחליטים לאן לנסוע.
הרצפה היא הים
ואפשר להגיע לכל העולם:
לאיים, ליבשות, לארצות הכי יפות,
להפליג על השטיח או על המרצפות,
למערות הנסתרות שתחת כל השולחנות,
לאיים מסתוריים שמתחבאים בפינות,
הם מתגברים על הסערות
בין הספות והקירות
ולפעמים הסערות קשות,
זה לא קל לגלות יבשות חדשות.
עד שמגיעים אל הכיור שבמטבח. ושם המצב מסובך.
ההפלגה בכיור מסוכנת כל כך.
כי יש מים בכיור, ויש שם סערה.
הסירה היא מנייר, ההפלגה תמיד קצרה
כי מיד מתפרקת הסירה.
הנוסעים נרטבים. והמפקדים הטובים
מצילים את הנוסעים ומרגיעים ומנגבים,
כאילו כלום לא קרה.
הילדים חוזרים לחדר, האוצרות - למגרה.
וצריך לקחת גיליון נייר
ולבנות את הסירה שתפליג מחר
ולשים במגרה. כי איך אפשר אחרת?
כשכולם הולכים לישון – המגרה לבד נשארת.
כל הלילה לא נרדמת. כל הלילה היא שומרת.
גם כשהמגרות סביבה נחום ונרדמות,
גם כשכל המשפחה חולמת חלומות
הילדים סומכים עליה בעיניים עצומות
שתשמור על האוצרות, ועל כל החלומות.
| בחזרה לסיפורים במשפחה » |
