העלייה למצדה
.
ארוחת הבשר
או: פרגית חסרת מוסר
לאה נאור
בכל שנה, בי"א באדר, נסענו, חניכי תנועות הנוער,לתל חי להתייחד עם לוחמי תל חי, ובכל קיץ עלינו למצדה, הייתי חניכה מסורה בתנועת "הנוער העובד", ומעולם לא הפסדתי את הטיולים הנהדרים החינוכיים והמפרכים האלה. הייתה אז משמעת מים, היינו צמאים ורעבים אבל עלינו במסירות ב"שביל הנחש" בחום הלוהט של הקיץ לשמוע על גבורתם של לוחמי מצדה, במקום שבו לחמו ומתו. באחד המסעות למצדה שמענו כי ב"תנועה המאוחדת" המסעות הרבה יותר מאורגנים ומעניינים, וקבוצה מופלאה מקריית חיים עלתה למצדה עם תרנגולת, לא ידענו אם הסיפור נכון, ואם אותה תרנגולת הגיעה בשלום לקומזיץ שתוכנן בזכותה, אבל בהשראת אותה שמועה נולד, הסיפור הזה. זאת הייתה היצירה הראשונה פרי עטי שהעזתי לשלוח לעיתון אמיתי. שלחתי אותו לעיתון תנועות הנוער, "במעלה", ובזכות הדפסתו - נשמר.
עוד בימי משה רבנו
ניכרים בבני עמנו
נטיות חולניות אל המדבר.
חכמים הרבו לתמוה
על כי דווקא בני הנוער
נגועים בזה הנגע עד צוואר.
חנוכה, שבת או חג
מתרוקנים בבת אחת
רחובות העיר ודוכני גלידה.
ובעיקר בתי קולנוע
כי מיטב ורוב הנוער
צועדים באלפים לִמְצָדָה.
מוטי-קטינא ואפרַיִם
חברים מהֲדָרַיִם
כבר חודשיים מתפקעים מרוב חמדה.
הם החליטו שהפעם
לטיול יוסיפו טעם:
קומזיץ, קומזיץ אמיתי על המצדה.
אל ההר נוביל פרה,
מוטי-קט יפשיט עורה,
כל הקן יאכל קבאב עד להקיא.
אך בגלל סיבות ברורות,
(קטינא לא אוהב פרות)
הם יביאו בינתיים רק פרגית.
בשבועיים של עמל
הם בנו כלוב משוכלל
מצודת ענק כבדה ומרובעת,
וקיבלו את הפרגית
משכנתם, הגברת שמיט,
רק חבל שהיא על כך אינה יודעת.
כך ביום בהיר קרה
שבזנב השיירה
המטפסת למצדה בעצלתיים,
התגלה מראה עלוב:
מזיעים שם עם הכלוב
מוטי קטינא, וידידו הטוב אפרים.
לאחר דיון נוקב
הם החליטו לשתף
כל סַבָּל וכל עוזר בארוחה.
מתנדבים עמדו בתור,
שוק שחור, כל כך שחור,
לא ראו עוד מצוקי המצדה.
שליש הפולקע כבר הבטיחו
לעמיקם ולג'וחא
שאספו עצים בדרך למדורה.
והללו, ספסָרַיִם,
לנושא ענף או שניים
הם הבטיחו להקציב מלוא הגרם.
אך אפרים והקטינא
רועדים כבאנגינה:
הפרגית חולקה מראש ועד ביצה.
"אם נמשיך בזה הקצב"
קטינא אז אמר בעצב
"נקמזץ בסוף אנחנו על נוצה."
לבסוף החליט אפרים:
"לפרגית יש זוג רגלים.
למה לא תלך בדרך לבדה,
ותהיה התרנגולת
ראשונה לבנות כרבולת
המטפסת ברגליה למצדה."
כלוב העץ מיד נמסר
לפלטיאל למשמר.
הוא קיבל מנה טובה מן המקור.
אך פלטיאל חיש ויתר
על הפרס המסחרר
והכלוב נשאר עזוב שם מאחור.
סרט דק נִדבה ענת,
היא קיבלה חצי כנף
ומיד נקשר הסרט לצוואר.
הפרגית המשוועת
מדדה ומגעגעת
נגררה בהצלחה דקות מספר.
אך מיד אספה כנפה,
געגעה והתעלפה,
והורמה ברחמים ורוך אין קץ.
רק בשכר שתי הרגליים
והראש, פיתה אפרים
את פלטיאל שיחזיר את כלוב העץ.
וּלְוֶרֶד החיוורת
הוא נידב חצי גרוגרת,
התחייבה להיות לעוף שרת משקים.
במזלף קטן זלפה
לפרגית שהתעלפה
מים, מים אסורים ומתוקים.
הסתיימה הצעידה,
על ראש צוק במצדה
מוכנים השותפים לארוחה.
מוטי את הכלוב פותח,
את ידו לפנים שולח...
אוי, קפצה התרנגולת וברחה.
אורגנה סריקה בשטח.
כל אשר הובטח לו נתח
השתתף ברדיפה, וזה ברור.
מישהו טען בחום-מה
כי מאז מלחמת רומא
במצדה מבצע כזה כלל לא זכור.
מוטי-קטינא ההמום
היה תופס אותה כמו כלום
אך היא עפה אל התהום מראש הסלע.
יש אומרים שהתאבדה
או תועה היא במדבר.
אך כולם אומרים שכך יאה לה.
ואפרים הרותח
כמעט קפץ בעקבותיה,
אך נשאר על ראש ההר באין ברירה.
הוא אמר: "נו, לך ומצא
יושר לב בעוף נוצה!
לטיול הבא נצא כבר עם פרה."
פורסם בעיתון הנוער העובד "במעלה" ב- 7.12.1960
| בחזרה לסיפורים מחורזים מתנועת הנוער » |
