לאה נאור

נפגשו בסיפור, או אולי בגינה
צב וטווס ויונה.

לחש הצב:
הי טווס, יש לך יופי של זנב.
גם אני רוצה זנב צבעוני.
גרגרה היונה: גם אני! גם אני!
זה יכול להיות יפה ונעים
אם המעוף שלי היה בכל מיני צבעים.
אני רוצָה זנב בדיוק כמו שלך.
הטווס צחק: את בטוחה?
 

האמיני לי: לא כדאי.
זנב כמו שלי – כבד מדי.
אם יהיה לך זנב כמו שלי –
לעוף לעולם לא תוכלי.
רק בגלל הזנב הכבד, החצוף,
אני לא יכול לעוף.

גם אני לא יכול, לחש הצב
ניסית לעוף עם בית על הגב?
אם הייתי יונה קלת כנפיים
הייתי עף לשמים.
אם הייתי טווס הייתי פורש את הזנב
כל היום וכל הלילה, גם בחורף גם בסתיו.

טווס, בבקשה תפרוש את הזנב
ביקשו היונה והצב.
הטווס פרש את זנבו,
מיד הצטופפו סביבו
המון צבים וציפורים ופרפרים
וכולם התפעלו:צבעים נהדרים!

פתאום באה חתולה
כזאת גדולה.
היונה נבהלה ועפה לה.
הצב
נכנס לבית שלו על הגב.
הטווס ניסה לברוח בריצה
אבל החתולה תלשה לו נוצה.

החתולה הגדולה הסתכלה בנוצה:
בסך הכל נוצה? נוצה אנ'לא רוצה.

היא זרקה את הנוצה הסגולה, המבריקה
והלכה לה לדרכה.

בבוקר רננה
מצאה בגינה
נוצה גדולה וסגולה, מבריקה וקלילה,
כזאת נוצה אף אחד עוד לא מצא
יופי של נוצה.

רננה אמרה: זאת בדיוק הנוצה שאני רוצה.
תמיד רציתי נוצה גדולה,סגולה.
מבריקה וקלילה.

ומאז הנוצה הסגולה
שלה.

 

 

 

בחזרה לסיפורים על חיות ועל ציפורים »