לאה נאור

 מתוך הספר: "מלך הילדים" סיפורו של לוין קיפניס

איך נולדה ההצגה המוסיקלית הראשונה לילדים בארץ

 

 

"יש לי רעיון. נציג מחזה שלם. מחזה בשלוש מערכות, ובסיפור העלילה ישתלבו ריקודים ושירים," הציע קיפניס בישיבת הוועדה האמנותית שליד התאחדות הגננות.
"הקונצרטים של שושנה בלובשטיין מוצגים בהצלחה רבה כבר חמש שנים, אבל עוד אף פעם לא הצגנו מחזה ארוך בשלוש מערכות. היה לנו סיפור קצר, שיר, חזיון קטן. הצגנו את אליעזר והגזר שכתבת, אתה חושב שנוכל לעמוד במשימה הכבדה הזאת? מחזה בשלוש מערכות עם ריקודים ושירים?" פיקפקה חסקינה.
"זאת הכוונה. תמיד יש פעם ראשונה," חייך קיפניס.
"ואתה חושב שלילדים קטנים תהיה סבלנות למחזה ארוך?"
"אם המחזה שאכתוב יהיה מספיק טוב."
"ועל מה תכתוב?"
"על הדחליל."
"שוב על הדחליל?"
"כמובן, מאז שמצאתי לו את השם החלול ומעורר החלחלה, דחליל, הוא כבש את לבי. וכבר כתבתי ארבע או חמש מעשיות על הדחליל הטיפש וחלול הראש, אבל עוד יש הרבה מה לכתוב."
"למשל?"
"על ציפורים חצופות הרוקדות מסביבו, יושבות על ראשו החלול ומשגעות אותו."
"ואז אפשר להוסיף את ריקוד הציפורים," אמרה שושנה בלובשטיין.
"כמובן."
"ויהיו הרבה שירים..." שמח המלחין, נחום נרדי.
"אפשר לשתף בהצגה, בתפקיד הציפורים, ילדות רוקדות," הוסיף הבמאי, יוסף אוקסנברג.
"והן ירקדו בערוגת הירקות של סבתא יוכבד," קבע לוין.
"סבתא יוכבד? זוהי לא הסבתא החביבה בספר שלך "לקבר אבות?"
"השם דומה וגם האופי יהיה דומה. היא תהיה סבתא יוכבד חכמה ואוהבת."
"ואיך יקראו להצגה שלנו?"
"'הדחליל', כמובן."
ההצעה התקבלה פה אחד ולוין קיפניס כתב:

"הדחליל"
מחזה בשלוש מערכות. מאת לוין קיפניס.
מוסיקה נחום נרדי.
ההמחזה: בהשתתפות יוסף אוקסנברג
"בתחילת ההצגה תופיע, לפני המסך, ילדה מספרת, סל פרחים בידיה והיא שרה את השיר "גינה לי" בלחן של דוד מערבי:

גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה,
כל צמח בה צומח,
כל פרח בה פורח,
גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה.

 

השנה 1933 לוין קיפניס, מורה למלאכה ומשורר צעיר, היה אחד מחברי הועדה האמנותית שפעלה ליד התאחדות הגננות.
הוועדה התכנסה בביתן של יושבת ראש הוועדה, הגננת טובה חסקינה ואחותה, הרופאה אופירה חסקינה. ישבו בוועדה המנגנת שושנה בלובשטיין, (אחותה של המשוררת רחל) שהייתה חלוצת הקונצרטים לילדים בארץ ישראל, הבמאי יוסף אוקסנברג המוסיקאי נחום נרדי ולוין קיפניס..
הצגת "הדחליל" הייתה מפנה חשוב בהצגותיו של התיאטרון לילדים. בעקבות הצלחת ההצגה החליטה הועדה האמנותית לתת שם למפעל שלהם: "התיאטרון לילדים שליד הסתדרות הגננות" ולימים קוצר שמו והוא נקרא "תליל". התיאטרון לילדים "תליל" פעל בהצלחה 25 שנים.

ההצגה "הדחליל" הוצגה בהצלחה חסרת תקדים. קהל הילדים הנלהב לא הניח לשחקנים לעזוב את הבמה. והשיר "גינה לי" הושר שוב כהדרן.

המבקר האמנותי, מ. י. פלוני, כתב על ההצגה בעיתון "דבר":
"נהדרת היתה התפרצות רגשות הילדים שמילאו מפה לפה את האולם, בהצטרפם כולם כאיש אחד לבקש מאת סבתא יוכבד, הדחליל המדומה, כי תסלח לציפורים המסכנות ותשלח אותן לחפשי.
לשמחתם הגדולה של הילדים נתמלאה הבקשה, והכל, גם הקהל וגם המשחקים נתמזגו למקהלה עצומה בזמרם בעוז ובשמחה: "גינה לי, גינה לי, גינה לי חביבה..."

 

בחזרה לסיפורים על מוזיקה ועל שירים »